מביטה מגבוה, אלייך למטה
ואתה מחייך אלי לשני'ה
ומסב את הראש
שוקע, מודה-י'ה
מתנודד בלחש
ואני לא מצליחה,
ללא שליטה, נסחפת בחלומות.
מדמה לעצמי שאני היא זו לידי
האוחזת בין זרועותי'ה
בפירי'ה הרך של תכליתה בעולם.
little tear and smile
-
בת תשע עשרה, כבר לא בשירות לאומי. סטודנטית גבעות. אפילו אוהבת את הבני"שלה.
חיה את החיים בהשתדלות גדולה
וברצון עז
להצליח.
"במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד"
(ברכות לד, ב)
לקט יצירות
- תחושות של תקווה
- קינתי על עצמי
- אני-אף אחת, והם, "הגדולים"
- רוז, ילדה קטנה עם עיניים כחולות, שובי.
- ופתאום כשהחלטתי לצעוד בדרך שלי\ חזרה בתשובה
קשור אלי
- [ליצירה] לא נעים לי להתבטא בצורה לא יפה אך זה מה שאני אעשה. קומוניסט אומלל. לך תמצא במה אחרת לשטויות שלך. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו! קרעת אותי מצחוק :-). היא מזכירה לי כמה נערות צעירות בנות 70 ומעלה שאני מכירה. גם אני רוצה לדעת לכתוב ככה :-( . בינתיים אני רק כותבת שירי תוגה ואבל ברמת חוג כתיבה יוצרת לכיתה ו' במתנס וכיו"ב... תמכור לי תכישרון שלך... סתם.. יום טוב שיהיה לך. ילדה_עם_דמעה_של_צחוק ( כינוי לא אקטואלי...אני לא צוחקת יותר מידי כבר) [ליצירה]
- [ליצירה] תמר, אותו ילד... הסיפור הוא על אחד הימים האחרונים בשנה. הוא הרי לא מתאר את כולה. במשך מעל חצי שנה, מאז שהכרתי אותו רק ניסיתי להתקרב, לחבק, להבין ולהקשיב. הוא אף פעם לא נענה, בשיטתיות, תמיד, אבל תמיד היה צועק עלי ומקלל אותי, מעליב אותי בפני ילדים אחרים, לועג לי ומתנהג כלפי באלימות פיזית. לקראת סוף שנה, גם לבת השירות הכי רחומה ואוהבת נמאס. מקטע אחד שמתאר יום אחד את לא יכולה באמת להבין את התמונה השלמה, לכן אל תתיימרי לדעת מה באמת קרה, אל תאשימי אותי ואל תשפטי אותי. נראה אותך מתמודדת עם ילד כזה, אני בטוחה שלא תעשי זאת יותר טוב. ותחשבי על זה שאם לא הייתי מאיימת עליו בפנימיה כדברייך, הייתי יכולה לחטוף חצי בלוק בראש. זו היתה הגנה עצמית. באמת שאני מעדיפה שציפור הנפש החולה שלו תיפגע קצת, מאשר לקפח את החיים שלי. אין לך זכות לשפוט אותי בלי להכיר, להחליט שאני צריכה לתקן, בלי לדעת, ולומר שאני לא בסדר על סמך יום אחד קטן אחרי שבעה חודשים של התמודדות קשה. אגב, איפה את עשית שירות לאומי? אני בטוחה שלא יצא לך לעבוד עם ילדי רווחה, אחרת לא היית מדברת כך. [ליצירה]
- [ליצירה] מרגש אמי עובדת עם ילדי אספרגר, ויצא לי להכירם ולסייע לה בעבודתה איתם. מרגש לדעת שעל אף מוגבלותם הם הגיעו לכאן וזכו להכיר.. ואגב, אספרגר אינו פיגור שכלי, אלה סוג קל יחסית של אוטיזם. ( ילדי אספרגר יכולים להיות תלמידים מצויינים גם בהשוואה לילדים "רגילים"). כל הכבוד לך. [ליצירה]
- [ליצירה] חמוד קטן :) מזכיר לי את עצמי בכיתה ג'-ד' . [ליצירה]
- [ליצירה] תודה רבה דוב (אביב וסתיו) כתיבתך עוד יותר חמודה.. אני עדיין טירונית. [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על המזל טוב, אבל אין כל כך על מה... שבת ראשונה שהעברנו ביחד בתור "יוצאים". אני מקווה שלא הבינו אותי לא נכון... [ליצירה]
- [ליצירה] ניצן ופרח היקרה לי מאוד! לא הצלחתי לשלוח לך הודעה פרטית, בעיה במחשב... מקווה שתקראי את מה שנכתב כאן. תודה על השתתפותך, אולי הדבר לא הובן כל כך בצורה ברורה, אני כן , מאושרת עם עצמי, והאושר שלי לא תלוי בו. הכוונה לא היי'תה מספיק ברורה . מה שהתכוונתי הוא , שאחרי שכל כך הרבה זמן הרגשתי שאין לי חלק , שאני סוג ב' , ג' אפילו, שלא ירצו אותי לעולם ושלא אהיה שווה בין שווים, זכיתי לגלות שזה לא נכון, וזה מה שגרם לי לאושר, הגילוי הזה שאני כן חלק וכן קיימת בעולם שלכם-שלי (קצת גם שלי כבר...) בתור אחת שנחשבת. הגילוי הזה נעשה בעזרת הבחור שאני יוצאת איתו, והגילוי הזה הוא מה שגורם לי לאושר. גם אם ח"ו ניפרד, הכי מקווה שלא , גיליתי כבר שאני חלק מהעולם שהרגשתי בו בחוץ , ושום דבר לא ישנה את הגילוי הזה, מכאן, שאשאר מאושרת עם עצמי. הבנת? קצת מסובך... קשה לתאר את כל זה.. זה דברים מבולבלים ודיי מורכבים, שקשה להפוך אותם למילים ברורות ולתאר אותם ע"י מקלדת. אני מקווה שלא "חפרתי " יותר מידי , ושהצלחת להבין אותי. בתימצות, אני כן מאושרת עם עצמי, על ידי מה שהבנתי בזכותו. תודה רבה. דמעה מחייכת [ליצירה]
תגובות