בהזהב – השמש, את הבתים, שניצבו על הגבעות בהביטם על הכביש; בפרוץ – קרניה, באורות הבוהקים, כל הסביבה מתכסת – בצללים הנוצצים. נופלים אורותיה, על הגגות המלבינים; מאירים מלמעלה את החולות, שנפרשו מסביב. מרחבי – השממה וצלליות, שבאופק; הכל מזדהב, ולובש לו פז. ואורות – החמה, שמפציעים מן השמיים צובעים את כל בתי – השכונה בזהב הבוהק והנוצץ, כאבני – העינבר. על האופק עולה לו השחר, בוער; את כל הסביבה, הוא הופך לזוהר ואת זהבו על הבתים, מורק. בהזהב השמש, את הבתים את יפים של אורותיה, היא מפצת למרחקים…