כששמש רכה, עושה דרכה
מהר אל הר מיוער,
והשקדיות פורחות בלבן
אל מול בתי מידות.
כששחור ענן בשמיים
מאיים לכלות במבול
את פני הארץ השוקקה
ללא סימן קשת.
חולפת מחשבה מצויה
ועוד אחת אחריה
כלהקת סנוניות.
חודרות אל רוחי
מנקבות ככברה
ומותירות חותם.
באה הרוח הנעימה
עם ריח פריחת הדר
ורמז קטנטן לבאות,
נושאות בשורת אביב
חודרות אל רוחי
בחן ורוגע
בוורוד ולבן
לעדן השיר.
תגובות