כשאני הולכת למדבר
אני שוכחת את עצמי
במערבולות
שטבעה הרוח
שחתמה השמש
שציירת עם מקל צוחק
ואחזת בי
2002
תת הכרה נפתחת כמו מניפה
-
.
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] זה טוב מאוד, אבל אני חייבת לציין שזה מאוד עצוב. [ליצירה]
- [ליצירה] כן, נראה לי שאני מסכימה. הראשון טוב ומעניין. [ליצירה]
- [ליצירה] ממש תודה! מקבלת את עצתך... [ליצירה]
- [ליצירה] אוי- זה עצוב. טוב שאיכפת לך ושאתה מודע לזה, מעניין אם אתה גם מיישם בפועל... קל לגלוש בחיים משותפים לשיגרה סתמית, האתגר הוא באמת להמשיך להגשים את הפנטזיות ביחד. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה יופי של דימוי! וגם הכתיבה נפלאה. לשאלתך, אכן הייתי מוותרת על ה"שלא יחשוד". ואם יורשה לי, גם על ה"תתחבא" שבסוף. לעומת זאת, החזרה על ה"מחכים" ועל ה"שולחן" ממש במקום לדעתי. בקיצור, נהניתי ותודה לכוכב. [ליצירה]
- [ליצירה] טוב, אתה יודע, הבדידות לא באמת יכולה לנשוף בין העצמות לשרירים, זה כבר מין דימוי שכזה. וגם השרירים שמתכווצים- לא ביקשתי לתאר את התהליך הפיזיולוגי שמתרחש בעת ההליכה... ותודה רבה על התגובה, אני חושבת ש"מהודק" זה תיאור נהדר וקולע! [ליצירה]
- [ליצירה] זה היה כוכב אחד מעז בתגובה על יצירתה (הנפלאה) של רבקה. [ליצירה]
- [ליצירה] זה באמת חמוד. [ליצירה]
- [ליצירה] נהניתי מאוד, אבל אני מפספסת כאן כמה רבדים של משמעות. מצטרפת לבקשת ההסבר... דרך-אגב- אהבתי את "לא יראו אותנו אם נעצום עיניים" - כמו שילדים עושים (רק הגיוני למי שקורא לעצמו ילד) וגם את האירוניה ב"אל תדאג, אלוהים הלך והשאיר לנו אדמה חרוכה" ובמיוחד את הבית של "אני עומדת להתפוצץ". keep on going. [ליצירה]
- [ליצירה] א. היא כתבה שזה נראה סגנון של בן שמנסה לחקות בת - ולא שאתה כותב כמו בת (אפילו להיפך- שרואים שאתה בן למרות ניסיונותיך להסוות זאת...), ב. אני מניחה (?) שכתבת את זה בצחוק. ובכל זאת- למה זה מעליב?! אם כבר, זו רק יכולה להיות מחמאה. לתשומת לבך. [ליצירה]
תגובות