אילן רמון / יוסף עוזר 

הוּא טס וְרָאָה אוֹתָנוּ מִלְמַעְלָה

רִיחפְתִי אִיתוֹ אֶל תִּקְוָוה שֶׁנָשָׂא -

מְקֻפֶּלֶת, כְּמוּסָה, לֹא מְפוּעֲנחת, כְּסֵפֶר הַתוֹרָה אוֹתוֹ נָטַל

לַחֲזוֹר, לִרְאוֹת שֶׁהָאָרֶץ עֲגוּלָה לֹא רַק מִלְמַעְלָה

לִרְאוֹת שֶׁגַּם כָּאן הִתְעַגְלוּ מְעַט פִּנּוֹת הַבְּדִידוּת, הַשֶׁבֶר הָעוֹבֵר

בְּיַם הַמֶלַח, כָּאן, קָרוֹב לִירוּשָׁלַיִם, לְבֵיתִי,

שֶׁהָאָרֶץ עֲגוּלָה גַּם כָּאן וְאִם הִיא מְבֻתֶּרֶת

רַק עַל יְדֵי נְהרוֹת, יַמִּים, יְעֲרוֹת וְקָצֶפֶת הָעֲנָנִים;

הָאָרֶץ שֶׁבְּרָאָהּ אֱ-לֹ-הִ-ים לִהְיוֹת מַפָּה פִיסִית -

לְלֹא קְרִיאוֹת קְרַב שֶׁל צְמֵאִים וּרְעֵבִים

בְּלִי סִימָנֵי קַוֵי גְּבוּל, שֶׁנִראינוּ בְּעֵינָיו

צִיפָה בִּתְהוֹם הַיוֹפִי,
בְּאֵין סוֹף כּוֹכָבָיו שֶׁל נָסִיךְ מְאֻשָׁר.

אֲבָל אֲנִי אוֹחֵז בְּעִפּרוֹן פּחָם

מְשַׁחְזר אֶת הַקוֹנְטְרַסְט שֶׁבַּצִיוּר

נוֹף יָרֵחַ ל פטר גינז, [טרזינשטאט],

דוֹמֵם, כְּמוֹ הַיֶלֶד שֶׁצִייֵר אוֹתוֹ,

מהורהר מוּל הַדָף הַלָבָן עליו מֻטַל צִילִי

בְּתִקְוָה שֶׁהַכַּדוּר עליו אשוּט

יִדְהַר אֶל תְּמוּנָתוֹ הַהִיא

כְּפִי שֶׁנִשְׁמרה בְּאִישׁוֹנָיו בְּהַבִּיטוֹ אֶלֵינוּ,

...............................................