כרובי. רק כרובי
-
ירושלמי לכל הדעות, אוהב בעיקר, חולה רוח, ומכור לריצות קצרות בכיוון אוטובוסים . כרגע מעלה גרה (או לומד איך לביים את זה)
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] ניק יפה. נראה לי שהקלקול דווקא קיים מתחת הזמן, כי מעל הזמן אפשר לכלוא שירים של רגע אחד. סגנון ישיר ופתוח. אהבתי. המשיכי כך... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה על הביקורת העניינית... [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לך, כנרת [ליצירה]
- [ליצירה] עוד מעט... חכה עוד קצת, ואולי יהיה גם שיר על טיסה... [ליצירה]
- [ליצירה] יצירה ראנדומלית! כלל וכלל לא! [ליצירה]
- [ליצירה] you know me, mate just another side, another site [ליצירה]
- [ליצירה] מדהים! זו ממש יצירת אומנות. לא מספיק זה שקשה להצליל תמונות אלא לעשות את זה הפוך? -זה גאוני. מדהים גם איך השליליות משפיעה גם על תוכן הציור עצמו, על הפנים שנראות עצובות. אולי זה לא עצוב, אלא סוג של כועס, אבל בכל אופן זה נראה כמו משהו שלילי. מדהים! [ליצירה]
- [ליצירה] דווקא בוגר. איני בטוח כי השם הוא הגדרת הדבר. השם הוא התוכן, הפנים, וקשה לי לראותו כתוחם חיצוני (על אף הופעתו בעולמנו החיצוני- הגלוי-הגלותי כנרדף למוניטין). ועוד, התוהו גם הוא הגדרה- הגדרה לארץ (ראה פשט), ולא עולם חוסר ההגדרה- שם נוח לנו לשים את אלוקים. הקב"ה מופיע, ודווקא- בעולם ההגדרות. הכתיבה עצמה גם מערפלת את ההגדרה של ההגדרה עקב היותה כתיבה תחושתית, של הרגשות, ולא נסיון הגדרה. שכן זו היתה המשימה. בברכת פרוץ גדר, ראובי [ליצירה]
- [ליצירה] נתוחי שדה מעניין יהיה לנתח את היד באופן כזה- האצבעות, ההתפרטות, מצביעות על אורח החיים החושי וכוללים בשר, תמרוקים, ביגוד וכד' ולעומתן בבסיס כף היד מופיעים הספרים, ההוויה השכלית-רגשית, כמו מהווים את הכח להוציא לפועל את התפרטות האצבעות. ככה זה גם עצם הציור- מתוך כתוב, יצרת חזות. יפה מאוד! [ליצירה]
- [ליצירה] הפוך! כשאתה זוכר את עמלק אתה מוחה אותו, כי הוא לא מאמין בזיכרון. אבל ההשוואה נכונה- העיתון הוא סוג של עמלק. [ליצירה]
תגובות