[ליצירה]
סליחה?
גבעוני? האם אתה מנסה לומר שדבריו של החתלתול פחות ברורים מהמקור?
אני מקווה שהבנתי אותך נכון, כי נראה לי שהעברית שלי שונה במקצת מהעברית שלך - אני הבנתי כמעט כל מילה מהתרגום (מה הם 'טִימְלוּוִים'?). ותרגומים ישירים של צלילים נעשו רק בשמות בעלי חיים וצמחים.
[ליצירה]
לדעתי, סיווג היצירה הזו צריך להיות "ציטוט", עקב הערך הלא רב מדי שיש לעבודת התרגום - אני מניח שכל אחד עם מלון אוקספורד יכול לתרגם שיר כזה (אני לא יכול לקבוע בוודאות, כיון שלא ראיתי את המקור).
דבר שני, כל טקסט חייב להיות מפוסק, כולל שירה (חוץ ממקרים יוצאי דופן). זה גם עוזר להבין את הכתוב.
[ליצירה]
מופלא.
זה אחד השירים היחידים שעשו לי את זה.
החריזה, המשקל, הדימויים, התיאורים - הכל!
אם כי גם אני סבור השורה האחרונה צריך להחליף, אבל במשהו כמו
"שגילתה שיש בה הכח לחלום"
או משהו כגון זה, כדי שידעו מה הפחיד את הזאבים.
[ליצירה]
הבעיה היא לא שמפוזר סלנג ביצירה הזו, אלא שהיא מעורבבת מסלנג ומשפה "בעננים" ("רוצה אני" לדוגמא). הייתי יכול להבין שזה אומנותי, אולי, אלמלא הייתי מתנגד בכל מקרה לשפה גבוהה מדי. עוד לא החלטתי מהם הקריטריונים שלי לשפה גבוהה מדי, אבל יכול להיות שזה קשור בלשנות את סדר המילים במשפט בלי כל טעם נראה לעין, חוץ מהרצון להרגיש חשוב.
[ליצירה]
[ליצירה]
לא נכון!
העולם לא רשע, ואפילו לא רע. העולם הוא דבר פשוט מכדי להיות רע, או טוב. האנשים הם אלה שמסבכים אותו, בין במעשיהם ובין במחשבתם.
ככלל, אנשים נוטים לסבך דברים פשוטים.
[ליצירה]
הרעיון מעניין בסימליותו, וזה כל הטוב שאני יכול לומר על היציאה הזו.
מבחינה חזותית, הצורה גרועה, והכתב לא קריא.
מבחינת התוכן, יש כאן מריחה אדירה של אמירה שהייתה יכולה להיות מתומצתת בהרבה יותר עוצמתיות בחמש שורות.
אין לי שום דבר נגד היוצר, חשוב להדגיש, אלא נגד כל המגיבים. אין הרבה ערך בהמון "אוווו...", בלי ביקורת אמיתית (והביקורת שלי היא, במקרה זה, אמיתית).
[ליצירה]
התוכן כל-כך מוצלח, שהחריזה רק הורסת.
כל-כך לא אפייני לי לשבח.
אני אכן לא משבח. החריזה לא הכי מוצלחת, המשקל לא הכי מדויק, ולפעמים הרסת את התוכן כדי ליצור חרוז צולע ("נקלפם, נטפחם ורק אז נלך לישון" - נו באמת! (ואגב, מלפפון בלי קליפה הוא מלפפון בלי טעם)).
לא הייתי טורח לכתוב את זה אם לא הייתי מצפה לשיפור.
[ליצירה]
הפילוסוף הגרמני שלייערמאכער אמר שהדת נולדה ממשבר: אדם יוצא לחיים, בטוח בכחו, על מנת להצליח, לעשות כסף או כל מטרה שהציב לעצמו. והנה, לא הכל הולך כל כך חלק. אז הוא נותן לתופעה שם: 'מזל', 'אלהים', או אחר. ועכשיו, כשיש לו כבר אלקים, השאלה היא "מה הוא רוצה ממני?" התשובה: שלא יעשה מה שהוא ניסה לעשות. ואז הוא מקדיש את חייו לעשות חסד או לנזירות.
ואת כל זה למדתי בשיעור מחשבת ישראל בספר "שרידי אש" מאת הרב ויינברג.
כל הנ"ל, אגב, לא נכון לגבי היהדות.
תגובות