[ליצירה]
הפילוסוף הגרמני שלייערמאכער אמר שהדת נולדה ממשבר: אדם יוצא לחיים, בטוח בכחו, על מנת להצליח, לעשות כסף או כל מטרה שהציב לעצמו. והנה, לא הכל הולך כל כך חלק. אז הוא נותן לתופעה שם: 'מזל', 'אלהים', או אחר. ועכשיו, כשיש לו כבר אלקים, השאלה היא "מה הוא רוצה ממני?" התשובה: שלא יעשה מה שהוא ניסה לעשות. ואז הוא מקדיש את חייו לעשות חסד או לנזירות.
ואת כל זה למדתי בשיעור מחשבת ישראל בספר "שרידי אש" מאת הרב ויינברג.
כל הנ"ל, אגב, לא נכון לגבי היהדות.
[ליצירה]
חובה להקפיד על פיסוק! זה חלק ממעט ההשקעה שחסרונו הופך יצירה טובה ליצירה גרועה, וכן להגיה לפני שמוציאים לאור.
ואגב, לכל מי שלא יודע, הרוב הגדול של סימני הפיסוק נצמדים למילה שלפניהם, ואחריהם רווח (חוץ מסוגר ימני, מרכא/ גרש ימני, ומקף במקרים מסוימים).
[ליצירה]
זה מאוד עצוב.
אבל היצירות שלך לא ראויות לתגובה.
ולגופו של עניין, כבר ניסית את היצירה הפרובוקטיבית? (אבל היא עובדת רק אם אתה נותן כותרת כמו 'איך נוצר אלוהים ולמה' או משהו כזה.)
[ליצירה]
לא נכון!
העולם לא רשע, ואפילו לא רע. העולם הוא דבר פשוט מכדי להיות רע, או טוב. האנשים הם אלה שמסבכים אותו, בין במעשיהם ובין במחשבתם.
ככלל, אנשים נוטים לסבך דברים פשוטים.
[ליצירה]
הבנתי!
לקח לי די המון זמן לחשוב, אבל מצאתי בסוף מה הבעיה בהוכחה.
אין תוכנית שתוכל להגיד "בתכנית הנתונה יש לולאה אין-סופית".
P תצטרך להבחין בין שלושה מקרים:
ישנה לולאה אין-סופית;
אין לולאה אין-סופית;
וישנה לולאה שתהיה אין-סופית אם יוכנס קלט מתאים.
אם P תעשה הבחנה כזו, אף אחד לא יוכל להתקיל אותה, כי Q בכל מקרה בקטגוריה השלישית.
[ליצירה]
הרעיון מעניין בסימליותו, וזה כל הטוב שאני יכול לומר על היציאה הזו.
מבחינה חזותית, הצורה גרועה, והכתב לא קריא.
מבחינת התוכן, יש כאן מריחה אדירה של אמירה שהייתה יכולה להיות מתומצתת בהרבה יותר עוצמתיות בחמש שורות.
אין לי שום דבר נגד היוצר, חשוב להדגיש, אלא נגד כל המגיבים. אין הרבה ערך בהמון "אוווו...", בלי ביקורת אמיתית (והביקורת שלי היא, במקרה זה, אמיתית).
[ליצירה]
מופלא.
זה אחד השירים היחידים שעשו לי את זה.
החריזה, המשקל, הדימויים, התיאורים - הכל!
אם כי גם אני סבור השורה האחרונה צריך להחליף, אבל במשהו כמו
"שגילתה שיש בה הכח לחלום"
או משהו כגון זה, כדי שידעו מה הפחיד את הזאבים.
[ליצירה]
באופן כללי, השיר הזה די מעורר רחמים על הכותב.
לא הבנתי הרבה מהשיר (למען האמת, לא מצאתי קשר בין שורה לחברתה.) ובכל זאת די נבחלתי (מלשון מבחיל).
לי זה נראה כאילו מישהו ניסה את כוחו בחרוזים, ובאותה עת לשבור גם כמה מוסכמות, אם אפשר. והצורך בשבירת מוסכמות נובע מהצורך להרגיש חשוב - שיש לך דעה משלך, וגם קצת למשוך צומי.
קיבלת.
תגובות