אני וכל הצוות שלי היינו בבית ליד וצפינו בסרט בלאק אוק דאון,
עד שמהמ.ק -מכשיר הקשר נמסרה ההודעה הבאה מבצע נלחמים על
הבית-קיבל א´ שפירושו אישור
דובי מפקד היחידה צעק לעברי מיכאל 2 דקות כל הצוות
פה,דיר באעלק אם חסר מישהו
האמת לא הופתענו כבר חצי שנה אנחנו מתכוננים בעיקר
למבצע הזה,בעיקר התאמנו על לש"ב (לוחמה בשטח בנוי) ועל מיליון
תסריטים שעלולים להתממש ,ילדים בקו האש.זה מבצע רגיש במיוחד
פינוי ביהכ"נ ששוכן בישוב גני-טל,בהחלט לא דבר קל,עלולים להיות כמה
חמומי מוח שעלולים לפתוח על כוחותינו ..ככה לפחות המפק"צ שלי אמר
הלב שלי נקרע אומנם אני לא גר בגוש קטיף,אלא בשומרון,אך אני יודע
מה ההשלכות של פינוי כזה על השומרון.דובי המפקד מורה לנו לעלות
את הציוד לג´יפ ,לא לפני שהוא מזכיר לנו שזאת משימה חשובה
"ושהמדינה שלחה אותנו להגן עליה"..
היינו 4 דתיים בצוות,אני,אוריאל,צביקה,והחופ"לׁצורי-חובש פלוגתי
אני אוריאל וצביקה למדנו יחד במכינה,והחלטנו להתגייס ביחד לפלס"ר
צנחנים,צורי הלך לקורס חובשים,ואחריו הצטרף אלינו,החלטנו ללכת
לשם כי ידענו שרק ככה מנצחים את הטרור,"ושצריך קצינים דתיים כדי
.שיהיה קידוש השם" כמו שתמיד ראש המכינה הרב יחזקאל טרח לציין
עלינו לג´יפ בלב כבד מבעד לחלונות הממוגנים ראינו שלטי ענק
עם תמונה של כמה חיילים שהחליטו להחזיר את פנקסי המילואים
ולצד התמונה הזו תמונה של כ1,500 הרוגי האינתיפדה
דובי נאנח בכבדות ואמר-אני יודע שזה קשה במיוחד לכם..אבל
זו דמוקרטיה,ואתם צריכים לקבל את החלטות הממשלה.
הגענו לגוש קטיף בשעת ערב מאוחרת,המחזה שנגלה לעינינו היה מעורר
השתאות ,כ30,000 מפגינים מלאו את הישוב ..כשהם לובשים חולצות עם
עם תמונתו של ידידיה דגן שרק לפני שבוע וחצי רוצצה פצצת מרגמה את
גולגלתו..שלא נשאר ממנה ולו דבר.
כשהיינו בדרך שמענו חדשות ברדיו..דיברו על קומץ מתנחלים.,שמונע
בגופו את כניסת כוחות צה"ל לגני-טל..לא פיללנו לדבר כזה
זיהיתי מספר אנשים מוכרים ביניהם,הנה איתי מהישיבה התיכונית,והנה
נעמה שהדריכה איתי,ובידה שראל הקטן שנולד רק לפני מספר שבועות
בינתיים הקמנו חפ"ק מאולתר בשטח,שכלל בעיקר ציוד רפואי,קיויתי שלא
,נאלץ להשתמש בו הזדהתי עם משפט שאמר רוה"מ איפוק זה כוח
קבענו את תחילת הפינוי לבוקר גם כי אנשים יהיו תשושים,וגם כי אנחנו
באמצע אוגוסט ויהיה חם ביום.התפקיד שלנו היה לפרוץ לביהכ"נ ולהשאיר
.את השטח סטרילי ..אם אפשר לומר את זה על מקום מקודש
רגע לפני התדריך הסופי שבו הזהיר דובי המפקד שאף אחד לא יהיה אידיוט
ויחשוב על האפשרות לפתוח באש..ניגש אלי אוריאל ואמר לי "אני לא עושה
זה,לא י-כ-ו-ל" הייתי בשוק..אבל..הוא..איך?המחשבות התרוצצו בתוכי..ומה
אני אעשה..הסתכלתי לו בעיניים,ראיתי מבט של אדם שבור
,הוא ניגש לדובי ואמר לו את זה,דובי נראה כאילו ראה אדם מת והלך
להתייעץ בבהלה עם המג"ד ,הוא רתח עליו "אתם הדתיים,אתה תעוף
מהיחידה..! אוריאל הרכין את ראשו וקיבל עליו את צידוק הדין
,עשו לו משפט שדה זריז,שבו נשאל שאלה 1
אוריאל דביר מספר אישי 714514 האם אתה מסרב לפקודת הפינוי
.כן,אמר בקול שקט אך בוטח,ונזרק ל28 יום
זה הוריד את הבטחון שלי ל0..אבל כבר לא היה זמן לחשוב
.מבצע "נלחמים על הבית" יצא לדרך
אגפנו את בית הכנסת מ4 צדדיו כשעל המגן דוד שניצב על הגג ממתין כח
גיבוי שתפקידו לעקוב על המתפללים מלמעלה
בבנין סמוך שכבו על הגג צלפי ימ"מ(יחידת עילית של מג"ב) על כל צרה שלא
תבוא.בביהכ"נ נשמעו זעקות שבר ושל בכי קורע לבבות
חברי לצוות אבי-החילוני שאל אותי מה הם בדיוק מתפללים..הקשבתי ודי
נדהמתי..הם סיימו את קריאת התורה,והחליטו להוסיף ..את "ויחל
משה"..אמרתי לאבי ,עזוב שטויות,מה זה משנה מה הם אומרים..אבל אני
הרגשתי על סף עילפון..זה ממש חורבן,שבר,יום שראוי לקרוע עליו.
ואז פרצנו פנימה,נשמעו זעקות מכל עבר,אתה לא מתבייש,לעקור יהודי
מהבית,היה איזה ניצול שואה שהראה לי את המספר על היד ואמר
?בשביל זה ניצלתי מהשואה
ונעמה..הסתכלתי לה בעיניים ונזכרתי..נזכרתי בכל אותם סחנשי"ם
עד אור הבוקר שבהם דנו על כל דבר שבעולם,אני זוכר ששאלתי אותה על
איפה היא רוצה לגור..ושהיא אמרה שהיא אוהבת את הים..ולכן תרצה אולי
תרצה גוש קטיף,כי הים שם צלול וכחול
ואז..רעידות מטורפות של האדמה,לרגע הייתי בטוח שזה שחזור של הצונאמי
פתאום במרכז הביהכ"נ אירע פיצוץ א-ד-י-ר ומטח רסיסים וברגים היכה את
האנשים בזירת האירוע,נפער חור אדיר במרכז
,הרחתי ריח של שיער חרוך,של אש שמכלה בשר
גפיים קטועות בכל פינה,זעקות שבר מכל פינה,קריאות שמע ישראל לעזרה
לא היה איכפת לי מהמבצע הארור צריך להציל אותם,מיד התחילו מכל עבר
לצוץ חיילים,התחלנו לחבוש אנשים,ולעצור שטדי"ם(שטפי דם) ראיתי כיפה
שטה לה בנחת בתוך שלולית דם
בחור ישיבה שזקנו השחור נחרך לגזרים ורגלו נקטעה,
והגמרא זרוקה לידו
ופתוחה בפרק "האיש מקדש" כנראה שהיה אמור להתחתן בקרוב,לדרוך
על כוס הוא כבר יתקשה.
והנה נעמה ושראל הקטן..היא נשכבה עליו ובכך הצילה את חייו.. הוא
ניצל..היא לא,ראיתי את צביקה חברי .,כשהוא ממרר על גופתו של איתי
חברנו מהישיבה התיכונית הייתי ממשיך בתיאורים אבל זה לא קל
עד שעת הצהריים נמנו 350 שקיות שחורות
אחת מהן לספר תורה..שנקרע בדיוק בפסוק "למה יאמרו מצרים לאמר
ברעה הוציאם להרג אותם בהרים ולכלותם מעל פני האדמה,ואני המשכתי
בע"פ את החלק שכבר היה חרוך "שוב מחרון אפך ואנחם על הרעה לעמך
בצהריים חמאס בשיתוף עם חיזבאללה שלח את קלטת האירוע לאל- ג´זירה
ולקח אחריות,מטען בגודל 85 ק"ג הוטמן במנהרה שנחפרה מתחת
לביהכ"נ..קצת אירוני לחפור מתחת לביהכ"נ..אם שם אלוקים לא רואה,אז
איפה כן..
כמובן שבכלי התקשורת הייתה סערה,שמעון פרס כבר הצהיר שהאירוע
הטרגי לא ימנע מרכבת השלום לשעוט
העיתונים יצאו במהדורת ערב מיוחדת,כשבכותרת באותיות קידוש לבנה
מרוחות שורות של ביאליק משירו גיא ההריגה,מוזר,אמרתי לעצמי..השיר
נכתב לפני 100 שנה,אין שירים יותר עדכניים הרי זה לא שמאז הצרות נדדו
מאיתנו..
בערב התכנסה הממשלה לישיבה גורלית
להרוגים זה לא שינה דבר
..ואז מישהי טפחה קלות על גבי
"מיכאל כבר 7:15 אתה תאחר לתפילה"
זיעה קרה כיסתה את מצחי..זה היה רק חלום
זו עלולה להיות מציאות
תגובות