חרוזים
במקום בו נגמרים
הרמזורים והשוטרים
האיסורים והתמרורים
ויללות הצופרים
מקננות ציפורים
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] איה יקירה, אני מקווה שהבנתי היטב את השיר שלך "מי אנחנו". אם זו כוונתו, אז השיר הזה מוכר לי מהעבר. אני מתוודה שאני שהייתי משני הצדדים של המתרס בתקופות שונות. אבל האתגר האמיתי בא אחרי ששניים נקשרים "לכל החיים". אז אין כבר מה להסתיר. כל אחד יודע את הכל על עצמו ועל מי שבחר לחיות איתו. את הפתרון הגדיר באופן מופלא יהודה עמיחי: "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" או כמו השיר שכתבתי בזהותי כיורם תומר: "מטאפורה" "כאשר שתי נשמות טהורות מגיעות ממקומות שונים ונצמדות זו לזו בשאיפה ליעד אחד עליהן לנוע במסילות מקבילות. אם שתיהן נעות במסילה אחת האחת תשעט קדימה והשניה תישמר ותשמור מרחק כאשר הראשונה תגיע ליעד השניה תישאר מאחור". אני מקווה שזה משלים את ההמשך המיוחל של השיר שלך. יורם - מסר כפול [ליצירה]
- [ליצירה] קראתי בעיון את הניתוח המעניין (ובמידה מסוימת חד צדדי). את הניתוח כותבת אחת מבנות הארץ הזאת מתוך הזדהות עם עצמה ועם "שכמותה". בתור בן הארץ הזאת אני מזדהה עם האמירה הזאת, אבל אינני מתכשח לכך שאני סוביקטיבי. משהו אחד שאולי תומך בניתוח הזה הוא העובדה שבנות שעלו לארץ הזאת, השתנו ונעשו כמותינו ובעינינו זה הכי יפה בעולם. פעם כתבתי במשפט אחד על מידת הסוביקטיביות של מבבטינו על אחרים: "הבט בהם, הם שונים ! ממש כמוך." [ליצירה]
- [ליצירה] לא הבנתי ! למה למיין בשחור לבן ( מיון דיגיטלי). לא ! שלל צבעים איננו מטעה ! מי שעונה על קטגורקיה אחת איננו בהכרח ממוין באופן בלעדי. הכרתי מישהי שאצלה אנשים היו או טפשים או חכמים. או יפים או מכוערים. היא מעולם לא הביטה בראי כדי לדעת איך למיין את עצמה. [ליצירה]
- [ליצירה] אין כמוך -:) [ליצירה]
- [ליצירה] יש לך את זה. יש אנשים שחושבים, ששירה זה לכתוב בשניים שלושה משפטים קצרים ומסובכים, שמגיעים מאוצר האסוציאציות של הכותב ואינם מתחברים עם החוויות של הקורא. אני קורא לזה: "שירים למגירה". שירים שנכתבים באתר פומבי צריכים לדבר אל הקוראים, ומה שהופך אותם לשירים זו הבעת הרעיונות בצורה פואטית (אני בטוח שבאקדמיה יסבירו את זה יותר מדויק). אהבתי במיוחד את בית הסיום האומר, שהכול משתנה עם הזמן וגם עם אותן חוויות, כעבור שנה עולים ברמה. [ליצירה]
- [ליצירה] כל עכבה לטובה במילים ספורות ופשוטות הבעת את השקפתך על החיים שתואמת בהחלט את השקפתי. ( אגב, זה נראה כשיר פרידה ממישהו יקר). [ליצירה]
- [ליצירה] מאיר, ראשית, זה כתוב בכשרון רב, אז יש לך למה לייחל, יש לך עתיד. שנית, לי אתה לא מחדש, אני עוד זוכר. זה מתויק אצלי. יש לי אוסף גדול של כל מיני. זה מה שעושה את זה מעניין, הוורסבליות. בסוף תראה כמה זה מגוון. שלישית, בכל הסיטואציה הזאת חסר לי המעמד בו אתה כותב את זה: בין המיטה למראה ? מול המראה ? בין שלוק של קפה לשכטה של סיגריה ? או אולי בעבודה, כשהבוס הלך לישיבה ? מה שבטוח שכאשר היא תבוא סוף-סוף, לא יהיה לך זמן להעניק לנו מכשרונך, אז תזדרז וכשלא נשמע ממך נשמח יחד אתך. איך אני בשבילך. עכשיו אתה מבין כמה אני אוהב את מה שכתבת? אז תכתוב עוד! :) [ליצירה]
- [ליצירה] ארז יקר, שיריך פולחים את נשמתי כברק. קראתי את השיר שוב ושוב, ועוד אשוב ואקרא אותו. יש בשיר הזה פתח להצצה אל תוך נשמתך. חלומותיך אינם זקוקים לפותרי חלומות, כי פתרונם הוא בעצם החלום. האווירה שחשתי כשקראתי דומה למה שחשתי למקרא השיר של רחל "בן לו היה לי, ילד קטן, שחור תלתלים ונבון" אוירה שגרמה לי לקרוא לבני "אורי" והגשמתי את החלום שלי. הב לנו עוד ממטעמיך. שלך מסר [ליצירה]
- [ליצירה] איך אמר יוסי בנאי: "אותי זה לא מצחיק !" [ליצירה]
- [ליצירה] תודה לכל המגיבים, אהבתי את העובדה, שאותו שיר בשלוש גרסאות שונות מתקבל ע"י יוצרים שונים כל אחד לפי טעמו וראות עיניו. הרעיון הוא אותו רעיון, אבל הסגנון הפואטי הוא אישי - כל אחד לפי טעמו. זהו סוד קסמה של השירה ואני שמח שהיה לי חלק ברב-שיח על סגנונות השירה השונים. תודה לאיש התווים, לשי דוידס, לאמילי, לשיר שפירא, וכמובן ל א י ה ש ח ר שתרמה גרסה משלה שהיא האהובה עליי ביותר. מסר [ליצירה]
תגובות