[ליצירה]
אני יושב וקורא שוב ושוב, ואני בטוח שאקרא עוד לעצמי וגם לאחרים. אחדים יגידו שזה יהודה עמיחי, ואני אגיד להם: "לא ולא. זו הדס" (חבל שאינני יודע את שמך המלא.
"משאיות נוהמות מפזרות לי את הרגע"
דימוי מדהים שגדולים וטובים לא הצליחו להעלות על הכתב. ועדיין לא זכיתי לתאר לעצמי בצורה כל כך פיוטית את המציאות העגומה של חיינו כמו השורות הבאות:
"השקט, הנכון, המפוסל בזהירות
לחלקיקי שתיקות שכולן צעקה"
מדהים התאור הנוגה של ירושלים שגם הוא פאן אמיתי שלה
"ירושלים קברים סביב לה
שיכורה מאבק וממוות
וצחוק ילדות אקראי על הדשא"
בכל זאת חסר לי הסוף של השורות הריקות שאחרי ה-"אולי" וזאת מבלי להמעיט בערך הדברים שאמרתי למעלה.
[ליצירה]
ליאורה.
זהו שיר שאין לעבור עליו לסדר היום לכן תקבלי בהבנה וברצינות את הערותיי ובקשותיי.
מבחינת השפה, הסיגנון הוא זורם קריא ורהוט.
נראה כי יש לך איזו שהיא חוויה שאת מנסה לתת לה ביטוי עמוק ואולי מטאפורי אבל לקורא שאינו שותף לחוייה קשה לפענח ולהתחבר עם החוויה שלך ואפילו לא עם חוויה דומה שלו. אני מניח שבחוג או בסדנה לסיפרות יידעו לפענח אותו, אבל אני כחובב, הולך לאיבוד בשלל הדימויים. הייתי שמח, עם קצת עזרה שלך להתחבר עם השיר הזה על אף כל הבקורת שהשמעתי.
באשר לניקוד: מאושרים המעטים שיודעים כיום לנקד בצורה כל-כך מדויקת, ויישר-כוח על כך ! (שני תיקונים קטנים: מים עם דגש ביוד וזמנים עם קמץ מתחת למם).
ושוב סליחה על הביקורת, אבל אני חושב שעדיפה ביקורת על חוסר תגובה.
[ליצירה]
אהבתי את תוכן השיר(ים) והמסר והדימויים שבו וזו יצירה מעוררת השראה וברכתי לך.
הבעיות הן:
א בשילוב השירים לשיר אחד (התוכן שלהם זהה ורציף)
ב שני השירים שונים באופן הגשתם - המקצב והחריזה.
הייתי מפריד אותם שוב, ואז "מדביק" את הבתים המחוורזים ובעלי מקצב אחיד, ואת הבתים האחרים מעבד כך שהשורות הארוכות יהיו קצרות יותר ומותאמות למקצב. אם תצליח גם לחרוז אותם תוכל לאחד אותם מחדש ותקבל שיר אהבה למופת, או להשאיר אותם כשני שירי אהבה בעלי תוכן זהה שמציף אותם במי ים סוף. אם תקבל את הצעתי אז לפניך עבודה רבה ומסע מאתגר. בהצלחה !
[ליצירה]
אקדיש לשיר הזה כמה מילים משלי:
אין מנוס מהתודעה שאלה
שזכו להאריך ימים אחרי המלחמות
חיים בתוך בועה, בתוך בועה, בתוך בועה,
המחשב, בחדר העבודה במעוננו,
בקרב ידידינו, בחנות הבגדים, בקניון,
בתל אביב עיר מגורינו בארץ ישראל,
הרחק משדרות וקריית שמונה.
קונים ספרים בסטמצקי,
ודיו למדפסת באופיס דיפו
וכותבים באתר "צורה" על שלום.
רק לא עתונים,
עמוד למושחתים בצמרת,
עמוד למעשי אונס,
עמוד להורים מתעללים,
עמוד לתאונות דרכים.
רק לא חדשות בטלביזיה,
שם אין שלום, אין אנשים ישרים,
אין מוסר, אין אמהות אוהבות.
תחקיר ועוד תחקיר ועוד תחקיר.
המציאות העניקה לנו בועות,
וכל אחד חי בבועה שלו,
עד המלחמה הבאה,
שלא אנחנו נפתח בה.
תגובות