חרוזים
במקום בו נגמרים
הרמזורים והשוטרים
האיסורים והתמרורים
ויללות הצופרים
מקננות ציפורים
מסר כפול
-
לא משורר לא סופר
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] פיקאסו ? מדהים. האמנם תמונה של פיקאסו ב-"תקופה הכחולה" שלו ? [ליצירה]
- [ליצירה] ולא כדאי שתעז לאוץ ולהזדרז. זה חולף כל-כך מהר ופתאום זה חסר. [ליצירה]
- [ליצירה] יפה מאד -:) [ליצירה]
- [ליצירה] תגוהות על תגובות לאוסף הטרמפיסטים: תודה על מחמאה. לאיש התווים: כרגיל אני אוהב את תגובותיך. האמת היא שלא חשבתי בצורה כוללנית כל כך. סך-הכל, הדברים האלה מכוונים ליחסים של "בינו לבינה", אבל הרעיון שזה מתייחס לכל תחומי היחסים בין בני האדם - פלורליזם, דווקא מוצא חן בעיניי. תודה מסר [ליצירה]
- [ליצירה] מחכות לך עוד שלוש תקופות מלבד קינתך על עצמך. קינאתך בהם... קינאתם בך..... קינה על הקינאות..... אחרי זה הכל מסתדר, כמו פאזל, כמו קוביה הונגרית. אז אל תקונני. וקבלי את מה שיבוא בזרועות פתוחות. [ליצירה]
- [ליצירה] מ ק ס י ם (-:) , מעמיק וקורא לי להגיב בכובד ראש. "איבוד" במובן הזה הוא ערך. השיר הזה , נותן מובן ייחודי לביטוי "ללכת לאיבוד". ללכת לאיבוד, פירושו להיות אַתְּ עצמך. להשיל מעליך את העבותות, לחרוג מה-"מפה", מהמסגרת. להתבונן סביבך ללא גבולות, כדי לקרוא דרור לתובנה שלך. ואולי אוסיף כמה מילים משלי: גם אם את רוצה לחיות במציאות - במסגרת, כדאי להגיע למציאות אחרי שהלכת לאיבוד ועצבת את עצמך ורכשת את הכלים הייחודיים לך (ולא לאף אחד אחר) שנדרשים להתמודד עם המציאות. כך אני מבין את המסר שבשיר שנכתב בצורה פיוטית. [ליצירה]
- [ליצירה] הזדהיתי עם תוכן השיר ואופן הכתיבה שלו (המשקל והחרוזים). השורה האחרונה לא ברורה לי - 4-5 ? [ליצירה]
- [ליצירה] א. זה שיר יפה מאד וציורי מאד. ב. זה כתוב מאד אוטנטי. ג. זה נשמע כמטאפורה (אולי לצבע האפור של הכביש בו זורמים חיינו). ד.אם אכן זו מטאפורה, אז כדאי לרדת לפעמים מה-"כביש" להיכנס לחורשה, ולהנות מהצל, הירק וציוץ הציפורים. זה מעשיר את החוויה הדלה של חיים אפרוריים. ה. הצעה כזאת חלה גם על טיולים אוטנטיים. [ליצירה]
- [ליצירה] לגרשון הולצמן שלום, תודה שהארת את עיניי , על המוטיבציה לכתיבת שיר קשה כזה, ואם לבקורת הזו הוא נכתב, אני מצטרף אליך. אגב אני מציע לקרוא במוסף הארץ של יום שישי את הכתבה על עורך דין וינרוט: "הג'ינג'י מדבר". לא לכל דבריו אני מסכים ובודאי לא לכך שהוא מתפרנס מהגנה על אנשים שאותם הוא משמיץ בכתבה, אבל הטיענים על הערכים שהומרו ב-"עגל הזהב", ראויים למחשבה ואולי לעשייה. אילו חיינו במדבר והיה מנהיג ש-"שובר את הלוחות" ומחזיר אותנו לערכים, היה ניתן לשוב לדרך הישר, אבל אנו חיים בכפר גלובאלי שהפך את הכסף לערך עליון וכל השאר מתגמד ליד עוצמתו, וחזרה לערכים קשה שבעתיים. שבת שלום ובתקווה לחזרה לצלם אנוש. מסר [ליצירה]
- [ליצירה] איה יקירה, אני מקווה שהבנתי היטב את השיר שלך "מי אנחנו". אם זו כוונתו, אז השיר הזה מוכר לי מהעבר. אני מתוודה שאני שהייתי משני הצדדים של המתרס בתקופות שונות. אבל האתגר האמיתי בא אחרי ששניים נקשרים "לכל החיים". אז אין כבר מה להסתיר. כל אחד יודע את הכל על עצמו ועל מי שבחר לחיות איתו. את הפתרון הגדיר באופן מופלא יהודה עמיחי: "שנינו ביחד וכל אחד לחוד" או כמו השיר שכתבתי בזהותי כיורם תומר: "מטאפורה" "כאשר שתי נשמות טהורות מגיעות ממקומות שונים ונצמדות זו לזו בשאיפה ליעד אחד עליהן לנוע במסילות מקבילות. אם שתיהן נעות במסילה אחת האחת תשעט קדימה והשניה תישמר ותשמור מרחק כאשר הראשונה תגיע ליעד השניה תישאר מאחור". אני מקווה שזה משלים את ההמשך המיוחל של השיר שלך. יורם - מסר כפול [ליצירה]
תגובות