אל תשליך אותי בן קיר אפור לֵבַּד שקוף. נצנצתַ בתוכי שעות, כמעט ולא הכרתי אותך יותר פתאום שַהִיתי בתוך מראה שקופה יום, ולילה לא ישנתי מתהפכת במיטתי. בטחתי בֵּך שלא תאמר עוד מילה וצדקתי. כמו פרח רענן שותקת לא רוצה עוֹד "לקום" צעק בִּי הכל אל תאמר לי תנוסי. אל תאמר לי "את חייבת ולי לא נותר... אלַא.." עַזוֹב את הנפילים כשהם עצובים הם רק מחפשים שקט.