שוב לילה לבן, שוב לילה ללא שינה, שוב לילה מלאת- הזיה, אני שובר את ראשי, אני שובר את מוחי כדי לדעת מה קרה בעברי, ואין לי מושג מה העיר אותי, ופתאום מבחין אני ברעש של פטישים על פח ממתכת באמצע הלילה, אולי עציר בורח ממכלאה, כך אני מתעורר בבהלה, ורואה שאני כבר זמן אינו במצב של כליאה, אני שוכב בביתי, ואני מתעורר בבהלה ובזעקה, במיטתי, איך התחושות של חרדה ובהלה חזרו שוב לתודעה, ובאמצע הלילה שוב חוזר שקט ודממה, דממה מעיקה, דממה מציקה, דממה עצורה, וחשבתי שלא עוד אתעורר בלילה, אך תת-הכרתי מתעתע בי, וכל ערב אני פוחד להרדם ולהיזכר באירוע טראומטי . אשדוד –1.6.1997