בלב הים הכחול
עומדת את
בלבן.
קוים דקים של אור
קושרים אותך אלי
ונאחז בחוט הדק,
בקרן אור
לנשום צחות.
מתבוננת את סביב
בתמימותך
רואה את טוב
בבועת עצמך,
בבואת עצמך
מרקדת ושולחת את
גלגל ידך
אליי
להציל בדידותי.
מביט אני פה
אליך,
שם
ונפעם.
כיצד בידיך,
בעיניך,
באורך..
הצלת עולם.
פרפר חרישי
-
"רבות מחשבות בלב איש.."
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] יש ביצירה הזאת מן קסם כזה! אהבתי מאוד! מרווה את הדימיון [ליצירה]
- [ליצירה] למרות שאני לא מתה על שירים זה באמת מקסים הייתי רוצה לעמוד שם בים בלבן, במקומה... [ליצירה]
- [ליצירה] בס'ד מרגש כתמיד... מה שלומך יקירה? [ליצירה]
- [ליצירה] ואוווו.. מקסים.. כל כך עדין.. מרגש... [ליצירה]
- [ליצירה] עדין ויפה [ליצירה]
- [ליצירה] [ליצירה]
- [ליצירה] נוגה.. [ליצירה]
- [ליצירה] איזה כואב זה.. [ליצירה]
- [ליצירה] וואו..מה זה הדיכאון הזה?.. קצת שמחה..אופטימיות.. *אני יודעת! זה בטח בהשפעת אזרחות..: ) [ליצירה]
- [ליצירה] כולם!...בואו לכאן דחוף!! ותכתבו לה תגובות.. [ליצירה]
- [ליצירה] לסוערה אין אחים[בנים] [ליצירה]
- [ליצירה] פשוט מצמרר..-- את מביעה מהמם! [ליצירה]
- [ליצירה] את מתאמללת על ג'וק אחד שהרגת.. ואילו אני..- לא מנסה לספור כמה ג'וקים רצחתי בחיי[ובצדק!]. כמו שאומרים: "הקם להורגך- השקם להורגו!". וישנה אמירה נוספת, שמתמצתת את תכלית חיינו: "במקום שאין איש- היה איש", ומעניין שתמיד אותי מנדבים להיות ה"איש" בתחום הג'וקים. מילא.. אם לא הייתי נגעלת, אבל גם כמו שאמרת: עיקר הפחד והזעזוע בהריגתו זה ב"פק"[כמו פתיחת פקק בירה] שהוא משמיע והנוזל הלבן וכמובן שלא נשכח את הפחד שהוא ירוץ לרגליים שלי כי אצלנו הורגים אותם בנעליים[ובעניין הזה הנעליים של אבא משמשות "איש" לכלי ההרג]. אבל האמת היא שיש לי יותר תקשורת עם היתושים. אם תבואו לחדר שלי, תבינו שהוא לא נצבע שנים. הוא נראה כמו המערות המפחידות עם גופות מתים, רק שאצלי זה קיר יתושים מתים, שאותם הייתי מוחצת לקיר עם הספר, עד שהכרתי את השיטה המתקדמת והמשוכללת יותר : כשהיתוש עף באויר, לפתוח את הספר ולסגור עליו בעודו מעופף לצופו.. אז סתם.. כמה טיפים להריגת האויב לפני שמשתלט הוא על גופך.. להית'.. [ליצירה]
- [ליצירה] : ) אל תבינו למה חייכתי... [ליצירה]
- [ליצירה] הקטע ממש יפה התמונה אולי קצת לא.. [ליצירה]
תגובות