אבות אבותי מזה שש עשרה שנה ושמונה מאות שנה ושלושת אלפים שנה
– מאז הכיר אברהם אבינו אותך – מכירים בא-להותך.
אבות אבותי מזה שש עשרה שנה ושלוש מאות שנה ושלושת אלפים שנה
– מאז מתן תורתנו – מחויבים לעבוד אותך ולשמור מצותיך.
ואף על פי
שעצם מעצמי היא עבודתך
ומקור חיי ההכרה בך,
בכל זאת הלכתי מעצמי
וחקרתי וקבלתי אותך אבי מלכי
עלי ועל זרעי ועל זרע זרעי
לא-לוה.
חזקי פוקס
-
יליד תשמ"ב. רווק.
חבר מערכת במכון תורני.
לקט יצירות
- התכוננות לחשיפת הרגש
- רחמים וישועה
- התבוננות ההורים – הצד שלו
- השקר הגדול
- תיאורי הפגישה הראשונה – הצד שלו
קשור אלי
- [ליצירה] ב"ה אני פרסמתי את היצירה בהתחלה ביישור לימין וללא הפסק שורות באמצע, ומשום מה הרבה רווחים נעלמו לי, אז מרכזתי את זה, ועדיין היו בעיות, ואז חלקתי לשורות - והכל היה בסדר. אולי באמת כדאי לשאול את השאלה באיזה פורום של פו"פ. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה רדף היקר, השימוש על ידך במושג "השמצות" הינו מוטעה. כל המידע הנזכר בפרק לגבי הארגון הינו אמיתי. א. "אני ראיתי לא מזמן באחד העיתונים, אמרה של אדם שקורא לעצמו רב, שאמר שזוגות צעירים צריכים להתחתן, ולא לחשוש מה יקרה עם הילדים, כי הרבנים תמיד יכולים להתיר להם 'להמנע' כהגדרתו" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, אמר דבר זה. ב. "לפני כמה שנים ראיתי מאמר במעריב שם תיארו איך ה'גבורים' האלה מצוהר נלחמים ב'דינוזאורים' – הם התכוונו לר' אברום והרב אליהו – והם ינהיגו את הציונות הדתית להשקפה ריאלית, ללא התעקשות על ארץ ישראל, ועל דבקות בהלכה, ועוד כל מיני הבלים." – דבר זה אכן קרה. מאמר שבו נכתב כך, אכן פורסם לפני כמה שנים במעריב. ג. "ביטויים שלהם כלפי מורנו ורבותינו, או שמא יש לומר 'הבד"ץ של קרית-משה' כפי שהם כונו על ידם" – דבר זה אכן קרה. אחד מחברי הארגון, שעומד בראש ישיבת הסדר, ומפורסם בצבור, כינה כך ברבים את מרן רה"י שליט"א ואת הגר"מ אליהו שליט"א. ד. "ומסתיים בהצהרה, שאם התורה מצווה על משהו שאיננו מוסרי בעיניך – אינך חייב לקיים את ההלכה." – דבר זה אכן קרה. במו עיני ראיתי "פסיקה" של אותו אדם הנזכר בסעיף הקודם, שבה "נפסק" כך. ה. "כמו ש'פסק' אותו 'מטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים' כפי שהגדיר אותו ר' אברום." – דבר זה אכן קרה. מרן רה"י שליט"א אכן כתב מכתב, שפורסם ברבים, לגבי אותו אדם, ושם הוא כותב עליו כי הוא מנצל "כל בימה ועיתון לדבר נגד רבנים ודעותיהם, להטיל דופי בקדשים ובמסורת החכמים". ו. "היתה לי פעם משודכת, שבת-דודתה התחתנה בחתונה רפורמית, אז לפני החתונה ה'אמיתית' הביאו רעבעלאך מצוהר שיחתן אותם 'על פי ההלכה'." – דבר זה אכן קרה. (בהנחה שהמשודכת לא שיקרה לי...) לעומת זאת המסקנה של אביאל לגבי אותם אישים הנזכרים בדוגמאות דלעיל: "הגרעין הקשה של צוהר – לא אלה שלהם כיוונתי באמרה היידישאית – הם אנשים חסרי-מצפון, שרוצים לעקור את הדת מקרבנו." – הינה חוות דעת אישית של הדמות, שמתאימה למה שבחורים רבים בישיבה חשים, ועל כן שמתיה בפיו. כמו-כן, המסקנה שלו לגבי תלמידי-חכמים שמשתפים פעולה עם הארגון: "יש שם מיעוט שעליהם נאמר: 'פאר געלט באקומט מען אלץ, נאר קיין שכל ניט' –בכסף אפשר להשיג הכל, חוץ משכל..." – הינה חוות דעת אישית כנ"ל. כללו של דבר, לא "השמצתי" – אלא אמרתי דברי-אמת. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה הילה היקרה - אשתדל להתייחס לטענותייך, אחת אחת, בלנ"ד - א. "לא מתאים לדבר על קשרים אישיים בשיחת הטלפון השניה" - הכיוון שהסדרה מתקדמת אליו, הוא שאודליה (בגלל אישיותה המיוחדת) אומרת כל מה שהיא מרגישה, והדבר מאוד מקשה על אביאל (ראי סיכומו בסוף "הצד שלו" המקביל לפרק זה). ב. "ממש מרגישים שזה לא אמיתי" - אני מצטער אם נכשלתי בהעברת הרגש האמיתי שבסיפור, ואם חשת שהסיפור מדומין. ג. "הם עדיין לא בדקו את העניין השכלי" - הענין השכלי מתברר בד בבד עם הענין הרגשי, אין פה "שלבים שונים" שבאים זה לאחר זה, אלא הכל בערבוביה. ד. "והיכן כל הבירורים?" - הבירורים היו בפרק הראשון בסדרה, בצד של אביאל - לא דברתי אליהם מכיוון שלא ראיתי צורך, ובצד של אודליה - הצגתי את החלקים בהם שחשבתי שרלוונטיים להמשך הסיפור (פרטים על הדמויות של דניאל ואלישע). ה. "לא היה עוד מרכזניק שלא חקר עליי איך אני נראית" - אני מצטער לומר, אבל אני לא מאמין למשפט הזה. אשמח מאוד להמשך תגובותייך, חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מעין היקרה, א. לגבי הכתוב "אודליה מאוד נהנה" - באמת התבלבלתי, והטעות תוקנה. ב. באמת בעולם הזה מחפשים התאמה ולא אהבה, אבל אין שום קשר בין זה לבין מה שנאמר. אודוש אוהבת את בנצי כמו שהיא אוהבת את מירב, אלה רגשות חמים, אבל היא לא מאוהבת בו. היא מאוד מאוד פתוחה, ולכן היא אומרת כל מה שעולה בדעתה ללא צנזורה... זה חלק מהאפיון של הדמות. ואתן לך טיזר קטן לקראת החלק הבא בשיחה - בסוף השיחה היא אומרת לו משהו הרבה יותר קיצוני מזה לגביו... ג. אודוש, היא מסוג האנשים שאוהבים להמציא כינויים לכל אחד. היא כרגע מתלבטת איזה כינוי לקרוא לאביאל, לפעמים היא קוראת לו "אבי", ולפעמים "אבינ'קה" - הוא כמובן קורא לה "אודליה"... [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה ים היקרה, א. לא טענתי שאודליה לובשת את העגילים עבור אביאל, אלא שאביאל חושב שכך אודליה עושה. ב. אני נוהג לשבור את הספגטי. ג. אם את מצפה לסוף טוב של הסדרה... צר לי לאכזב אותך. חזקי. [ליצירה]
- [ליצירה] תגובה לעידו ב"ה א. הערה פרטית לתוכן הדברים: אם זכרוני אינו מטעני מילות הפייט הן "ש-די עשינו את שלנו תקיף עשה את שלך", ולא כמוזכר בדבריך. ב. לכללות הענין: יצירותי הדלות בתור טיוטות ללא תשומת לב ראויה וממילא פשוט שאינני מתבונן בהן לראות אלו מהן צריכות פירוש ואלו לא. אולי באמת לא הייתי צריך לשים את היצירה הזאת באתר מכיון שהיא באמת דורשת התבוננות על מנת להבין את כוונתי וייתכן שיש מקום לשקול להסירה. אין עיתותי ביד כרגע להתבונן בכל זה, ובלנ"ד בשבוע הבעל"ט אשקול את הדברים. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה מיכל היקרה, האינך חושבת שיצרתי בצורה מכוונת את שפתו של אביאל בצורה שבה היא נכתבה? [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה איזו הוה אמינא יש לשדך בין אלישע לחנה?! הוא מרכזניק לא מצוי, ואילו היא מתלבטת בשאלות של אמונה. אין לי שום כוונה לשדך ביניהם. [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה עידו היקר, ודאי שהיו. לדוגמא: המנהג המקורי היה שאמרו קדיש תתקבל לאחר כל מערכת תפילה שניתנת להיעשות בצורה נפרדת מחברתה - ללא קשר אם תפילת שמו"ע נאמרת בה, וממילא אמרו קדיש תתקבל לאחר הסליחות, וגם לאחר קריאת מגילה בליל פורים, כאשר בת"ב היה מנהג מיוחד שבשל העובדה שקוראים את מגילת איכה שבה נאמר "שתם תפילתי", לכן לאחר מגילת איכה לא אומרים קדיש תתקבל וכן בבוקר לאחר תפילת שחרית הקדיש אינו נאמר. בעל הלבוש, סבר שקדיש תתקבל קשור אך ורק לתפילת שמו"ע, בביאור המנהג שאומרים אותו לאחר הסליחות הוא נדחק, ובענין המנהג בליל פורים, הוא אמר שהמנהג הוא מנהג טעות והוא ביטל אותו, ועל פיו נוהגים רוב האשכנזים בימינו. דבר משעשע הוא, שהרבה מהאחרונים, שלא ידעו שמקור ביטול המנהג הוא בלבוש, תמהו על מה שנזכר בראשונים שלא אמרו קדיש תתקבל בליל ת"ב, לאחר קריאת מגילת איכה; שהרי אם הדבר קשור לשמו"ע למה אמורים לומר אותה? [ליצירה]
- [ליצירה] ב"ה ולגבי תוארו של מרן הרב צביהודה זצ"ל, הריני מורגל לכתוב כך את שמו, וכל קורא יקרא כרצונו. [ליצירה]
תגובות