חן רננים להטה ורוח אחר הצהריים תפאר דמותה, הנה מציץ מהחרכיים לראותה בסך עוברת כעדי,כצמיד,כעטרת. פרי העץ בתרמיל אך לכבודה יביא, מהמטע דרך שביל. קל רגליים כצבי ירוץ לקראתה בעוז לאמצה ולחוננה מול אותו עץ אגוז. הו,אז הייתה כה שונה תמימה, חטובה ורעננה שפתיה אדמו כתותים ועסיס רימונים ניגר כל אימת שהחליפו מבטים. עתה תישיר מבטה תאמר אשר על ליבה ללא כל שמץ חרטה. רוח ערבית תמצאם בלבוש לבן וזר לבה בעוז פועם ובקרבו לב אחר.