בס"ד "...אדם להבל דמה-ימיו כצל עובר..." (תהילים) וזהו, אמרנו כמה פרקי תהילים לפי שמך, אל מלא רחמים, וקדיש, והיום, היום סגרנו ביחד שנה. שנה. שאני זו שעומדת מולך, ואת, את שוכבת מולי, באדמה. הדמעות כבר יבשו, המציאות דוחקת להמשיך, לרוץ לעיסוקי היום והחיים, אני זוכרת את האבן שהנחתי על קברך... ואת אותו מבט אחרון לעבר קברך הקר ואיתו הפחד הזה, שאולי במרוצת החיים, אני לא אספיק להיזכר, שהזמן יקהה את הכאב וגם את הגעגוע, את הפחד הזה, שמהיום נראה אותך רק פעם בשנה, את הכאב שפילח את ליבי, שנאתי את המחשבה שפגישותינו יהפכו למסורת, כל שנה ושנה... ביום השנה.