[ליצירה]
כמה טוב
שלא השארת אותנו עם שיר יחיד.
אני רק יכול להתחיל לדמיין אילו ייסורים מביאים לכתיבת כזה שיר.
כמה נוח לאותם שמשכילים להסתתר בתוך אותם דפים (ואכן אלפים הם, למי יש פנאי להרהורי כפירה).
כמו נוחה המילה "אש" על הטיותיה בהקשרנו זה...
חזק ואמץ.
[ליצירה]
סתם משהו שכתבתי לפני שנה בסגנון...
הפסח אני מתאבד.
תנו לי סיבה אחת טובה למה לא.
הפסח אני מתאבד,
ולא איכפת לי מי יבוא.
הפסח הזה אני אטפס על בניין גבוה
וילד ברחוב יביט בי דרך חורים במצה
ויראה אותי צונח
צניחה חופשית
צניחת חורין.
כך אפטר באופן סופי בהחלט
מכל המרור בחיי.
הילד יראה דרך החורים במצה
אותי מרוסק על המדרכה
כמו חרוסת שהוקאה חזור והקא.
הפסח אני מתאבד וזה לא ניתן לערעור.
כבר יותר מדי פעמים לב התירוש שלי
נקרע כמו ים סוף
לשני חצאים
שני חצאים שעומדים ומסתכלים זה בזה
בהשתאות ובמירמור - "שוב אכלנו אותה".
לא עוד אשליות
לא עברנו את פרעה ולא נעבור גם את זה.
הפסח אני מתאבד
ומי שיש לו בעייה עם זה
שיעמוד בתור, אבל שיקח בחשבון
שזו עלולה להיות עמידה ארוכה -
עמידת מצרים של ממש.
[ליצירה]
מקסים
המיוחד הסוף המרגש עד צמרמורת: ב"לכל איש יש שם" היא לא הזכירה את השירים, וחתמה בכך שהמוות נותן שם, ואילו אתה בוחר לומר עליה, למרות ההקשר של מותה, ששמה ניתן לה על ידי שיריה. נפלא.
ובכלל, רשימה מאד יפה ומקיפה, שגרמה לי לגשת למדף אל ספר שירי זלדה שמעולם לא עיינתי בו ביתר עיון, ולקרוא בו רבות. אכן איכויות רבות גלומות בו.
כה לחי.
ארז.
תגובות