השמש השוקעת שולחת את קרניה האחרונות מעל לצמרות עצי היער ומשתקפת במלוא אדמומיותה במי האגם השקופים כאישה המסמיקה לראשונה, הרוח נושבת בקלילות מעל מי האגם השלווים, קומטת בו גלים עדינים, מביאה איתה את רוחות האחו מקצהו השני של האגם. האיילה פוסעת בצעד מלכותי מן היער, אחריה צועד עופר בצעד לא בטוח, מעברו השני של האגם מקפצים שני ארנבים לכיוון המים החלקים, העופר נועץ מבט סקרני לעבר האחו בצידו השני של האגם, אל עבר היצורים הקפצניים שהוא רואה לראשונה. אף על פי ולמרות שהוא בן כמה שעות בלבד, צועד העופר אל האגם על פי אינסטינקט טבעי, למרות שזאת הפעם הראשונה שבה הוא לוגם מים הוא זאת כהלכה, אכן הוא כבר יודע מה לעשות. אימו למודת הניסיון העומדת לצידו, מרחרחת תחילה את האוויר, במבט עיני האיילה החד שלה היא סוקרת את הסביבה, מוכנה לזינוק במקרה של התראה ותנועה ראשונה שאינה מדרך הטבע, ורק אז, בצעד מלכותי היא פוסעת קדימה על מצע עלי החורף הנבולים, ומנתרת בקלילות עד לשפת אגם המים, היא מכופפת את רגליה הקדמיות, ומרכינה בהדרת מלכות את ראשה בתנועה מלכותית, ולוגמת לגימה קלה מן המים הצוננים, העופר שמחכה את אימו בכל, מתקרב בדילוגים ומשחקי ניתור, לכאן ולכאן, פעם לצד ימין ואחרת לשמאל, פעם ניתור ארוך ומפואר עבור עופר בן יומו, ושם קפיצה קטנה אל תוך המים למרחק של מספר סנטימטרים, רק על מנת להתיז טיפות שובבות על אימו שצופה בו בהנאה, מחייכת לעצמה ונזכרת בימי נעוריה וילדותה, הבן היא הייתה מקפצת בין מים לשדות, משתכרת מריח הפרחים, ולגימות המים הראשונות. לפתע, דממה! שקט משתרר, ריח זר מגיע אל נחיריה של האיילה, הזהירות היא מרחיבה את נחיריה ומרחרחת בעדינות את האוויר, לאחר שניה היא בוחרת את הכיוון ובצעד זריז מושכת אחריה את העופר בקשר במחבר בין הבן לאימו, היא מגיעה אל שולי היער, ובניתור אחד היא נעלמת בסבך הצמחייה של היער, אנו זוכים במבט אחרון של העופר הסקרן המסובב את ראשו אחור, ושניה לאחר מכן גם הוא נעלם בעקבותיה.