תבכי ירושלים כי האוייב יושב בשערייך הזילי דמעותייך על שחרב ביתך המליחי את מימייך ותני למלח לכסות היטב את לב ליבך את אבן השתיה אשר ודנה עומדת בליבך ושידע כל צר וכל אוייב שאת עודך נושמת וחיה. אבוי ירושלים שראיתיך בכך חרב ביתך, נשכחת מלב וימיני אדם אשר נשא לשווא את שמך עודנה זכורה לטוב ועל רמה נשגבת עודנה איתנה אותה היד אשר אותך מזמן כבר שכחה וובתמורה לפרס זהוב, חתמה שטר המכירה ולאוייב אותך מכרה . תבכי ירושלים על הר ביתך הרם, כי בו נשמע קולך- בכייך ברם תבכי ירושלם על שמך המחולל הגבירי את קולך אשר מזמן נדם כי קול המואזין נשמע ברם יותר ממך. זכרי רק זאת-ירושלם שיום יבוא ובו שוב יתפחו השערים ויהודים ברוב ישמיעו קול תרועה ירימו את קרנךירושלם וושוב כמו פעם ירושלם האיתנה לעד עומדת נשגבה.