בּגוּף גִיגַנְט אני כָּלוֹא, בּתוךְ שִרְיוֹן, עשוי נחושת מַבְרִיקָה מיקשה אחת. ידֵי גַמָד רָפֶה הכריעו מערכה. הטיל חלוק, מעך ראשי, והטילני לעפר לקול קִינוֹת פּנֶיי פּלִשְתִּים קָפְאוּ, החְוִוירוּ. קוֹלוֹת חֶדְוָוה עָל חוֹרְבּנִי הוֹפְכִים מֵעָיי והיָלְדוֹן סובֵב גוּפִי כּסוֹבְ רועֶה כִּבְשָׂה רכּה, עוֹלָה לבַּעַל. בּנַי רַכִּים הם בּשנִים לא אחבּקַם. מוטל שׂרוע בשדה אֶרד דוּמָהּ כּלבִים ילקקו את אבּא הנה חרְבִּי כּבר בּידוֹ, בּרזל אָיוֹם חוֹרט נָתִיב על העפר בהילוכו, לתפילתי שמעי עשתורת לו תבואני מידיו מיתת חטף לו רק יכולתי לחבק את שני בני