הו! מה גדול החטא אשר רוצה אני שתחטיאני בו מבלי שאבקש להחטיאך. כמה נכספת אל גלי שיערך הגזוזים ואל עינך החודרות עד למקום שבו ארצה להחטיאך בנורא מכל. איך אשפוך לפניך את חטאי והרי אתה יודע שלעולם לא תשלחני במחילה, כפרה ובאמירת פרקים סתומים. את לחישתך לא אשמע מחמת המרחק ותרים קולך ואבהל כאיילה אשר נושלה מנחלה-לא-שלה אל נחלת העבר האפל. אפול ואצלול אל מחשכי האשמורת בעת הלילה יונק את כל עצמיותי מעלי ומלביש עלי את עצמי האמיתית. אקרא לך להושיט לי את ידך הענוגה והשמורה מכל משמר ותביט בי בתום וברצון לא מוסבר ואמשיך להעמיק אל מאווי. לא אוכל לשאת את חטאי לבדי ותשכח מכל מה שהיה ותידום לפני ותשמר מנפשי החודרת כמו רוח אל עצמיותך ומטילה עליך פחד אלוה-כל-יכול. עוד ישמע קול השמש על עורך הבהיר ועל שיערך הנשרף ולא אוכל להרגיש איבונו וקשיותו עד עולם. תישרף מנגינת הבודד משפתיך על פני הקפוצות אך לא לתוכי תיכנסנה אלא אל תוך היגון העוטף והמלטף. בין ידיך מתכת תתמולל ולא תתפתה לימס אליך מחמת חוסר החיות שבה ומחוסר האונים לנוכח הטבעתך אותה אליה. וקולך יתם אל מול צעקת ליבי המחרישה כבר נצח-לא-נצח ויראה תשתפל על גבך המסמיר נוכח היותי נוכחת ממך מרחק פסיעה. ואשא את רגלי אל המקום אשר אבוא בו בעת תפילתי אליו ואחבק יד ביד על ברכי הרועדות וכמיהה תתפר על ליבי ותצרוב בו את גודל החטא שלא יוחטא בי.