נקרע לי מיתר מי. הוא מוכר יותר כמיתר e הגבוה של הגיטרה. אני באמצע לנגן ולשיר שיר שהלחנתי ממילים מדהימות משיר השירים. הפתיחה רגועה מאוד עם פריטת ארפג'ו ואני פורטת עם המפרט השחור שלי שמצויר עליו את פיקאצ'ו, ומשהו לא מסתדר לי. אני עולה לאורגן והופכת אותו לצלילים מסומפלים של פסנתר ומכוונת את הגיטרה כמו שצריך. רק לפני כמה ימים היא חזרה מתיקון קטן ונחוץ. האקשן שלה היה בלתי נסבל. כשניסיתי לנגן את "hotel california" זה היה בלתי אפשרי לחסום את כל המיתרים בסריג השביעי. כשקניתי את האקוסטית שלי - הידועה גם בשם 'בייבי'- היא הייתה כל כך יפה עם מיתרים עבימבימבים. 0.12. זוועת עולם לידיים עדינות כמו שלי. הוצאתי את המפרט ובדקתי את כוונון המיתרים שנית. סגרתי את האורגן והתחלתי מחדש לנגן את השיר . הגעתי לפזמון, וזה נהיה מהיר יותר ובפריטה אגרסיבית יותר, שרתי בקול, החלון היה פתוח ולא היה אכפת לי שכל השכונה שומעת אותי שרה " שראשי נמלאאאאא טל קווצתי (אפ-דאון-אפ) דינג!!~" נקרע לי המיתר. אני שרה לו שהלב שלי פתוח ונקרע לי המיתר. בושה לי. מופיעה לפניו , אפילו מבלי להתחבר למגבר או להוסיף מפוחית ברקע, ונקרע לי המיתר. ישר אחרי שהוא נקרע בדקתי איפה הוא נקרע. בקצה שלו היתה פיסה שקפקפה וטיפה אדומה. הוא שרט אותי החצוף. החלטתי להבליג. ביג דיל, אחד משש. כבר יצאתי מהמצב רוח של שיר השירים ועברתי לפריטה עדינה של שיר עצוב שהלחנתי. כשכתבתי אותו ממש בכיתי. משהו לא הסתדר לי שם עם ה D9 והקטע מעבר עם ה F. מה קורה כאן? הסיבה שקניתי אקוסטית היא שיש בה יותר קסם מבקלאסית, שכבר די נמאס לי ממנה, ויותר טאצ' מחשמלית. הלך הקסם. הe הגבוה עושה את כל ההבדל. זה לא משנה כמה אוסיף midtone דרך הEQ , זה לא אותו הדבר בלי המיתר הזה. עברתי לסולואים חביבים . קצת "רד הוט צ'ילי פפרס", קצת ברי סחרוף קצת עידן רייכל קצת האיגלס... אני מנגנת את "nothing else matter" של מטאליקה ומילא אין לי את הe פתוח בפתיחה. מחפים עם ה b. אבל כשאני מגיעה לקטע שצריך את שניהם, b פתוח וe בסריג השביעי, אני לא מסוגלת להמשיך.