במעוף הציפור
לקול מָשָק כנפיים
בחלוף היום
אחר מֶתֶק שפתיים
זרקה בנו שיבה
בין ענפי האלון
שירתה של הרוח
בין טיפות של סתיו
ועם ריח תפוח,
ראינו את יופיה
איה שחר
-
ואולי, לא היו הדברים מעולם...
לקט יצירות
קשור אלי
- [ליצירה] לא כ"כ הבנתי את נושא השיר, אך הוא מקסים בעיניי [ליצירה]
- [ליצירה] אוי, ישר להלחנה. מקסים. [ליצירה]
- [ליצירה] לשלהבת רק אסביר, אמנם אחר זמן, כי נושא היצירה הוא הטבע, החיים, הזמן שחומק לנו בין האצבעות. ושתיקות. [ליצירה]
- [ליצירה] עכשיו שהסברת השיר אפילו עוד יותר יפה [ליצירה]
- [ליצירה] ---- קסום ורגיש ונהדר ממש כמו להיות בלב האחו ולהאזין לשירתה לאחר צפיה במעופה :-) אין כמוך! [ליצירה]
- [ליצירה] :) צחית- גם בכתיבה ההרגשה היתה מן מתח מתגבר והולך, התקדמות בעצבים דרוכים עד השורה האחרונה, שבא המנוחה, השלווה והנשימה לרווחה... ותודה לך ואלעד.... [ליצירה]
- [ליצירה] ברכותיי, זה מתחיל בצעדים קטנים ופתאום הופך לריצה... [ליצירה]
- [ליצירה] זה כ"כ יפה- שירי האהבה שלך לארץ, זה מרגש, מרטיט ובעיקר כמו ביצירה הנוכחית- כשזה כתוב כ"כ נכון, כ"כ מעורר הזדהות ואהבה מחדש לארץ הנפלאה הזו. עדינות שזורה ברגישות ודימויים נעימים לקריאה- יצירה מצויינת! [ליצירה]
- [ליצירה] יפה, מצטרפת לשנכתב לפניי, המבנה והצורה- מבטאים כ"כ, ובלעדיהם, לא היה השיר כמות שהוא. [ליצירה]
- [ליצירה] דב- תודה :) [ליצירה]
- [ליצירה] זה יפה, מעניין. רעיון מקורי, חזק, צירוף המילים- מוסיף, אף הוא. מעורר מחשבה. עם זאת, יש הרגשה שיכולת להוציא מהיצירה הזו קצת יותר (באמת לא עוד הרבה, כי היא מצויינת), אבל היא לא בשיא יכולתה. הייתי משקיעה בזה, כי זה כ"כ יפה וכ"כ קרוב להיות הכל.... חג אורים שמח! [ליצירה]
- [ליצירה] תודה דב, ריגשת אותי [ליצירה]
- [ליצירה] לא התחברתי, האם קוראים לה נוגה? אשמח להסבר, שי- לגבי המילים המודגשות ובכלל- עושה רושם של כתיבהאסוציאטיבית מתוך סיטואציה רגעית. [ליצירה]
- [ליצירה] סיטואציות, הא? ואני שואלת- איפה הציטוט, לא נורא, גם דבריה בגוף שלישי מתקבלים.... האם היא פיקציה או שהיא קבועה'מתחלפת אך אמיתית? חוצמיזה, ליצירתך, גופא, - כפלי המשמעויות בליווי המרווחים השונים- ולא בכדי, פשוט יפה... [ליצירה]
- [ליצירה] יוסי יקירי, לא פיספסת דבר, אם היא האחת של חייך, תלחם עכשיו- אף פעם לא מאוחר (החרוז יצא בטעות...) אם מרגיש שוויתרת מוקדם מדי: א. זה לא נכון, כנראה שלאז זו היתה ההרגשה ואיתה היית צריך לזרום... ב. עכשיו תקום- תצעק ותילחם, תגייס את כל שיש בך/לך ואל תתייאש, ואם זה לא ילך- תדע שניסית ותוכל בלב שלם יותר, רגוע יותר, כואב יותר, אבל גם יותר למוד ניסיון ומפוכח. בנוגע לשיר- תנסה פחות חרוזים, יותר לזרום עם המילים, לקטוע שורות, לא להתחייב לסיומות... (טוב נידבקתי ממך בחיידק החרזת, אני מפסיקה כי אני כבר נסחפת)... נדבר... איה:) [ליצירה]
תגובות