בודדה בין גלים זועפים מחכה לאחד שיוציאני משאול. נשימתי קצרה עלי רוחי עייפה, גופי שבע בדידות, שקיעה בתוך האין. --- לפתע, נצנוץ של זהב קרן אור, מטושטשת, לא ברורה, אך קיימת. אי שם, באפילה. משב רוח צונן ביום שרב לוהט, זוג ידיים איתנות, אך עדינות כל כך, מוציאות אותי, מרימות אתי, מתוך הערפל. תומכות, אוהבות. ואני, עיני עייפות, נאנחת בחיוך, ויודעת, כאן אני בטוחה.