תמיד שאותו תחפש ותרצה, הוא יעלם ולא ימצא. אבל סתם ככה, הוא יעשה את הדווקא. אתה תמצא אותו משומש בכל מקום או מתגלגל להנאתו ברחובות. ושיעצור מעצמו-על זה אתה יכול רק לחלום. ושתרצה לחבוק אותו בחיקך, תגלה שהוא התלכלך וגם נקרע. ולפתע פתאום, כמה מטרים מסביבתך, הוא פורח ונמצא   אבל מה- רק לא לידך. ופתאום תנשב רוח קדים ואותו תעיף למרחקים לא יאומנים. ואתה באמצע הסערה בעיניים כלות שניה בדממה תעמוד, ותתהה, למה לעזאזל דווקא לך זה קורה. ובדיוק שלו תזדקק נואשות, ולפיסה קטנה ממנו תתחנן קשות, תחזור לביתך בתקווה סמויה ותגלה שהסורר נגמר וכלה. ובעוד ידך האחת על אפך מגוננת, והשניה עוד עומדת מבוטלת, תפסע אל המכולת במהירות בלתי מוגדרת. ושניה לפני שתחסה בצילו, ותרגיש את נוחם מגעו, יפרוץ ממך עיטוש מחריד ומתחת לשפמך העתידי תמלמל ותגיד (בקול כזה סתום מצחיק)  יש למישהו טישו? וכולם ינענעו את ראשם לצדדים הלא רצויים. למרות שהתחננת ובלבך התפללת שלפחות אחד ירים ראשו מעלה ומטה. ובעוד אפך מדגדג ונוטף, ביאוש של רגע אחרון לפני הקץ, תכניס ידך ותפשפש בכיסים ותגלה שם, בין כמה חורים לא רצניים מוצפן וקטן, צוחק לעצמו טישו-לבן.