פיצה.   שניצל תירס.    אייס קפה.     עוף מראש השנה.
מה? אני רעבה. צום היום. צום גדליה.מי הוא ומה הוא?כבר לא זוכרת.זוכרת רק שאחרי שנהרג הפסיק הישוב היהודי בארץ להתקיים.משהו מלפני 2000,אולי יותר שנים.
אז היום צמים.ובגלל שאני בבית וכולם צמים,גם אני צמה.שתיתי מים כשאף אחד לא ראה, אם להודות על האמת...
פשוט,עדיין לא סיפרתי להם.ניסיתי, אבל הם התעלמו. אז הם לא יודעים שאני כבר לא דתיה.
וכשאני יוצאת מהבית לא יודעים גם.אנשים מסתכלים עלי, הראש מעביר סורק, הנקודות האדומות מסומנות ו"את דתיה, נכון?"
אז בנחמדות אני מסבירה להם שאני חוזרת בשאלה.
"?"הם המומים.כאילו הודיתי שיש לי תשובה לסרטן ואני לא מגלה אותה.
ואז מגיעים המבטים.יש את מבטי הרחמים שאומרים `מסכנה. היה לה רע. עזבה`.
יש את מבטי הזוממים [מתאפיין לפי נעיצת מבט בחלק שמתחת לראש ובחזרה לשפתיים] ` היא תסכים לשכב איתי?`
יש את המבטים ההמומים,בדר"כ מהאנשים בעלי עמדות בחיים,שאין,אבל אין מצב שיטעו.
"את לא דתיה?מוזר [אה, אני המוזרה, הבעיה בי ,לא בך, כמובן אדוני, כמובן]"ואז משפט המחץ שלהם "אבל את עם שרוול ארוך!"
אני עם שרוול ארוך.בסדר. אני עם שרוול שמגיע עד אחרי המרפק כי לא בא לי שתראו לי את כל היד, כי השמש שורפת אותי מהר.כי לא הלכתי לקנות קולקציה חדשה וכי ,מה לעשות,הזמר שאני אוהבת חיבק אותי עם כשהייתי עם החולצה הזאת ומאז היא עלי [טוב, בערך,כיבסתי אותה כמה פעמים]
ואני עם חצאית.אם תסתכלו היטב-תגלו שהיא לא של דתיות,כי זה לא אותו האורך.כן, נרד [לפרטים]כמו שאתם ירדתם.ויש לי מכנס מתחת.כי זה יפה, כי זה ממש נוח.כי אני לא רוצה שתראו את צורת הרגליים שלי אבל גם לא שהרוח תראה לי את התחתונים החדשים מרעננה.
אבל שום הסבר לא מתקבל אצלם.עבורם אני סוג ב.אחת שאומרת משהו ועושה משהו אחר.לא עקבית, ולגמרי לא שייכת.
אלא האנשים עם הדיעה הקדומה.
אם תפגוש אותם עוד פעם,הם יבדקו את השרוולים  לבדוק מי עקבי-הם או אתה.

בעקבות מקרה כזה שקרה לי עם מנהלת מוסד לימוד שנרשמתי אליו, החלטתי להקל על האזרח התמים ובאמת-לא יקרה כלום אם אלך עם חולצה קצת יותר קצרה.התווספתי לבעלי הסיכון לסרטן והתחלתי לצעוד עם חולצה קצרה.
"כמה כיף לראות אותך, כמה זמן לא נפגשנו, יווווו,אני לא מאמינה!!!"
החזרתי ברכות דומות וצעקות התרגשות לאחת החברות הטובות והאמיתיות שלי,מתקופת האולפנא [בית ספר דתי].השיחה התגלגלה ושמתי לב שהעיניים שלה חוזרות לשרוולים שלי, או יותר נכון,להיעדרם.
"אני יותר לא דתיה, את יודעת" אמרתי לה.
"מה ,ברצינות?כולל הכל?"
"מה זה הכל" דחקתי בה[אני אוהבת להביך אנשים]
"שבת.כשרות."
הנעתי לראש ל-לא. אבל היא יודעת.
"את יודעת"היא אמרה לי,"אמרת שלמרות שתעזבי הכל על צניעות לא תוותרי".

היא צודקת.אני שכחתי מזה.
רציתי שיפסיקו לחשוב שאני דתיה.