היא צופה בטלוויזיה לא קוראת את התרגום, בולעת את הרוק שבגרונה ויושבת כמעט ללא ניע חולפים במוחה געגועים לרגעים היפים, הטובים,הקשים לרגעים שניתן היה למצוא נחמה ועכשיו- זה רחוק, רחוק מידי מכדי להאמין, היא מבינה שכמעט אין תקווה להחזיר את המצב שהיה חלק ממנה כבר חסר. היא מנסה לקרוא ספר משום מה נמצאת בעמוד 4 כבר חצי שעה, וכל שורה היא קוראת פעמים, והיא לא מצליחה להבין מה קראה. היא מוותרת. פושטת בגדיה ורוחצת גופה תחת מים רותחים שמעלים אדים על המראה. היא אינה רואה את עצמה,דמותה התאדתה גם כן היא אינה מבחינה בחצי הכוס המלאה, בחיים שאלוקים העניק לה. ולבשה את בגדיה היפים ונקתה את המראה ולקחה כסא וקשרה ועלתה שוב.... והיא כבר אינה. נובמבר 2003