למאמר המעודכן שלי, בבלוג תורה ומדע, אנא גלוש לבלוג תורה ומדע בכתובת:
http://toraumada.blogspot.co.il/2013/09/blog-post_29.html

נח והזיקית בסנהדרין קח ע"ב, דורשים את הפסוק "למשפחותיהם יצאו מן התיבה" (בראשית ח, יט), שצער גדול היה לנח ולמשפחתו בתיבה: "בריה שדרכה להאכילה ביום - האכלנוה ביום, שדרכה להאכילה בלילה - האכלנוה בלילה". אולם נח לא ידע מה הזיקית אוכלת. יום אחד הוא ישב וקילף רימון, ואז יצאה מן הרימון תולעת, ואכלה אותה הזיקית. כך נח גילה שהזיקית אוכלת חרקים. הזיקית אוכלת חרקים שונים שהיא תופסת ע"י שליפת לשונה הארוכה מאוד (עד 45 ס"מ) במהירות רבה. כשתופסים אותה מתנפחת הזיקית ונושפת, וזה הוא אולי מקור שמה (מלשון זיקא=רוח). אגדות רבות נקשרו לזיקית, וביניהן גם זו שהיא מתפרנסת רק מן הרוח בלבד, ולכן היא שימשה כסמל ליסוד הרוח. משום כך, מודגש בגמרא, שנח גילה שמאכלה חרקים, ולא רוח כפי שהיה מקובל. מעניין, שעד לתקופתנו לא הצליחו להחזיק זיקית בשבי. תמיד מתו, הן סירבו בעיקר לשתות ומתו מחוסר נוזלים. כל הניסיונות לפתותן לשתות עלו בתוהו. עד שבמקרה התגלתה הסיבה לכך. הזיקיות שותות טיפות מי טל הנושרות מן העלים. כאשר הכינו להן טיפות נושרות מיד חטפו את הטיפות כדי להחיות את נפשן. גם כאן התולעת הרטובה מן הרימון, ואולי רק טיפה בלבד שנפלה על הזיקית עוררה בה הרצון לשתות ונח למד מכך את דרכה.