לפרשת האזינו

חמת זוחלי עפר

בפרשתנו  בתיאור הפורענות שתבוא על הרשעים, נאמר: "חֲמַת תַּנִּינִם, יֵינָם;  וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר" (לב, לג).  רש"י מסביר, שכוס הפורענות שלהם כארס של נחשים, וכראש פתנים שהוא אכזר לנשוך, כך יבוא אויב אכזרי וינקום מהם.

א.      מה הפירוש " חמת תנינים" ?

בביטוי "חמת תנינים" הכוונה לארס של נחשים. הנחש מכונה במספר מקומות בתנ"ך בשם "תנין". למשל , "עַל-שַׁחַל וָפֶתֶן, תִּדְרֹךְ;    תִּרְמֹס כְּפִיר וְתַנִּין" (תהילים צא, יג). לפי המקום, היבשה, ולפי התקבולת פתן ברור שהכוונה לנחש. וכן בפרשתנו: "וְשֶׁן-בְּהֵמֹת, אֲשַׁלַּח-בָּם,  עִם-חֲמַת זֹחֲלֵי עָפָר" (לב, כד). בתרגום מתרגמים  "חמת זוחלי עפר" – חמת תנינים, והכוונה לארס של נחשים  (רש"י).

ב. " וְרֹאשׁ פְּתָנִים, אַכְזָר": נחש הפתן מתואר כאן כ"אכזר". מדוע הפתן נחשב לנחש אכזרי ?

הפתן מזוהה ע"י חוקרי זמנינו, עם הקוברה המצרית [פרופ' יהודה פליכס ואהרוני].  בימינו אינו מצוי בארץ. ארס הפתן מסוכן במיוחד מפני שהוא פוגע במערכת העצבים וגורם לשיתוק השרירים. שלא כארס הצפעוניים שרק עם חדירתו לדם הוא פעיל, מסוכן ארסו גם בבואו במגע עם חלקי הגוף החיצוניים ; יש והוא יורק את ארסו לעיני מתקיפו וגורם לעיוורונו.

הוא הנחש שמלחשי נחשים השתמשו בו למעשה להטים: " כְּמוֹ-פֶתֶן חֵרֵשׁ, יַאְטֵם אָזְנוֹ. אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע, לְקוֹל מְלַחֲשִׁים" (תהילים נח, ה-ו). הפתן הוא חרש, אשר אינו עושה את רצון המלחשים עליו, לפי שאינו שומע את קולם.  

חוש השמיעה של הנחשים חלש מאד. האוזן החיצונית, כלומר האפרכסת ועור התוף, חסרים אצל הנחשים. גם האוזן התיכונה ועצמות השמע אינן מצויות אצלם. נותרת האוזן הפנימית, שבעזרתה מסוגל הנחש לקלוט זעזועים מן הקרקע, אך לא לשמוע קולות הבאים מן האוויר. מהו, אם כן, "התרגיל" שמבצעים ההודים ושאר משביעי-הנחשים? הללו מנגנים בחליל, ונחשי הקוברה, המצויים בסלי נצרים, מתרוממים ורוקדים לצלילי משביעי-הנחשים. מסתבר אפוא, שהם "עובדים" על הקהל ומנגנים לו ולא לנחשים. הנחש, המצוי בעמדת איום, עוקב אחרי תנועת החליל ואינו שומע כלל את הנגינה.

ג.  חוזקו  והרכבו של הארס  עשוי להשתנות במינים מסוימים של נחשים ארסיים לפי אזורים גיאוגרפיים שונים, עונות השנה, וגיל הנחש. הקריטריון האחרון מופיע בחז"ל: "אמר רב ספרא משום ר' יהושע דרומא: שלשה מיני ארס הן: של בחור שוקע [של לנחש צעיר, הארס כבד וחזק, לכן שוקע] של בינוני מפעפע [לא שוקע ולא צף] ושל זקן צף [ארס של נחש זקן צף על המשקה]" (בבלי עבודה זרה, ל, ב). מחקרים שנעשו במינים מסוימים של הנחש הארסי  "נחש הפעמונים" בדרום אמריקה, הראו שהארס של נחש צעיר, קטלני יותר משל מבוגר; זאת בשל ריכוז גבוה יותר של רכיבי ארס מסוימים (להרחבה http://www.scielo.br/scielo.php?script=sci_arttext&pid=S1678-91992003000200005#tab2)