"משיח על ממתינה"/דוד פש (סיפור שלא קרה באמת) (או: שוד מודרני) (סוף-סוף: ההתחלה) הוא חיכה. במקום שיחכו לו- הוא חיכה. המשיח חיכה שם בתחנת האוטובוס אבל האוטובוס לא היה הדבר היחיד שהוא חיכה לו; הוא חיכה שאנשים ישימו לב אליו, יסתכלו עליו בלי בושה ויגידו: "היי! זה המשיח!", והוא יהנהן בראשו ברצינות ויאמר: "באתי לגאול את ישראל!", אך במקום זה אף אחד לא שם לב אליו. אבל המשיח היה רגיל לזה, כבר עבר חודש מאז שהוא הגיע עם החמור הלבן וכו', אך במקום שתחכה לו פמליה שלמה שתקבל אותו בשופרות ובתןפי מרים, השוטר שבעמדת שער הרחמים לקח אותו לתחנה כי לא היה לו רישיון לחמור. הוא עמד בצמתים תקע בשופר והתחיל לצעוק: "המשיח הגיע!", וכל התגובות שקיבל הסתכמו בצפירות של מכוניות ובצעקות: "חב"דניק משוגע!" ו "הים תורנו לחלק פה!". הוא אפילו הלך חכותל וצעק שהוא המשיח, אבל מישהו צעק עליו: "אני המשיח!" ומישהו אחר אמר "שהרבי המשיח!" והוא ניסה לתת הוכחות ולהתווכח אבל כולם דחקו אותו לפינה. איש זקן אחד שישב שם בצד אמר לו שאם הוא רוצה להיות משיח שיגיש בקשה ל"רשם המשיחים" שבמשרד הפנים. במשרד הפנים המצב לא היה יותר טוב. הפקידה היתה אנטי-משיחיסטית שכל הזמן קיטרה על זה שהיא צריכה לעבוד עם כל מיני קרליבנים משוגעים, ועל זה שלא מגישים לה קפה.. הוא הגיש בקשה אחרי שהיה צריך להמציא מספר זהות ומקום מגורים, ונאמר לו שיצטרך לחכות שבוע. עבר חודש והוא עדיין חיכה וחיכה וחיכה... (מחכה לסוף אחר- אנא שילחו הצעות!)