בשירך.
אבל עולה בי השאלה - האמנם זו רק "היא", או שמא יש גם בך את מה שמרשה לה ומאפשר לה לנפצך חזור ונפץ.
או במשפט הפולני הידוע "כל אדם ישן במיטה שהוא מסדר לעצמו".
במלים אחרות, אני חושבת שבהאשמה הגורפת הזו - והמובנת עד כאב - יש משום הסרת כל אחריות אישית, ובכך היא חוטאת לאמת, אפילו הסובייקטיבית.
ובכך היא גם - בעצם - מאד מאד אנושית...
שוברת ומנפצת,
כי לא יכולה אחרת
לא מעזה ללטף,
לא מסוגלת ללחוש.
שוברת ומנפצת אותך.
לרסיסים.
אבל משתוממת-
כי לא זאת הכוונה.
מפחדת להיות עדינה, חלושה, זקוקה.
אז בוחרת לשבור, להרוס, לפרק, לנפץ.
אם כואב לך תלך,
אבל תדע, שלה כואב כפול- כי אצלה, גם המצפון משחק.
[ליצירה]
התחושה החזקה אכן מועברת
בשירך.
אבל עולה בי השאלה - האמנם זו רק "היא", או שמא יש גם בך את מה שמרשה לה ומאפשר לה לנפצך חזור ונפץ.
או במשפט הפולני הידוע "כל אדם ישן במיטה שהוא מסדר לעצמו".
במלים אחרות, אני חושבת שבהאשמה הגורפת הזו - והמובנת עד כאב - יש משום הסרת כל אחריות אישית, ובכך היא חוטאת לאמת, אפילו הסובייקטיבית.
ובכך היא גם - בעצם - מאד מאד אנושית...
[ליצירה]
כאב כפול
שוברת ומנפצת,
כי לא יכולה אחרת
לא מעזה ללטף,
לא מסוגלת ללחוש.
שוברת ומנפצת אותך.
לרסיסים.
אבל משתוממת-
כי לא זאת הכוונה.
מפחדת להיות עדינה, חלושה, זקוקה.
אז בוחרת לשבור, להרוס, לפרק, לנפץ.
אם כואב לך תלך,
אבל תדע, שלה כואב כפול- כי אצלה, גם המצפון משחק.
[ליצירה]
נגיעה יפה במתח שבין העולם של המילים לבין העולם האמיתי. המילים סופם להיגמר וקשה להכניס לתוכם את התחושות האנושיות של בן האדם שהם לא תניד מוגדרות.
[ליצירה]
תגובות