בְּכָל בֹּקֶר,

הַשֶּׁמֶשׁ יוֹצֵאת מִמְּעוֹנָהּ.

לִפְעָמִים שְׁקֵטָה וְיֵשׁ בְּהֲמוֹנָהּ.

פּוֹרֶשֶׂת קַרְנֶיהָ לַחֲדֹר וּלְחַמֵּם

וְהָאָדָם חוֹזֵר וְתוֹהֶה.

הָרֵי הַשֶּׁמֶשׁ כֹּה טוֹבָה,

גַּם לַפֶּרַח הַנּוֹבֵט בַּאֲדָמָה.

אֲוִיר הָרִים אָרֹךְ וּמְשַׁכֵּר,

אֵינוֹ מְמַּהֵר וְאַף חוֹזֵר

וְהָאָדָם מִשְׁתָּאֶה.

בְּכָל בֹּקֶר,

שָׁבָה הַנְּשָׁמָה כְּאֵיתָנָה.

וּבָעֵינַיִם נִגְלָה הַתֹּם הַמְּשַׁקֵּר.

מִלִּים עָפוֹת כְּצִפֳּרִים נוֹדְדוֹת

וְהָאָדָם הוֹמֶה שְׁאֵלוֹת.

הַלּוֹ אֱלֹקִים,

לֹא יִתְגַּלֶּה מִבֵּין הַבְּרוֹשִׁים.

גְבוּלוֹת הַשָּׁמַיִם אֵינָם נִּגְמָרִים,

וְהַדֶּרֶךְ תַּמְשִׁיךְ לְסַמֵּן,

שְׁבִילִים מְטֻשְׁטָשִׁים.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי