צוקים נישאים
דוממים אלי
והודם עלי
כמו צופנים בחובם
סוד נשגב
נורא
ואני אַיִן בשבילים מפותלים
דבק בסלע
כי דרך לו
למדבר
לדבר
כ"ח אדר ב' ה'תשס"ג
(הוחזר בעקבות לחץ מתון..)
לצאת?! למה לצאת?..
בכל מקרה, אני אשמח אם תסביר למה אתה חושב שאני כותב באופן 'קוקניקי'..
והמילה 'אין' עושה שם את הרגשת האפסיות מול העוצמות האדירות של המדבר.
[ליצירה]
לצאת?
לצאת?! למה לצאת?..
בכל מקרה, אני אשמח אם תסביר למה אתה חושב שאני כותב באופן 'קוקניקי'..
והמילה 'אין' עושה שם את הרגשת האפסיות מול העוצמות האדירות של המדבר.
[ליצירה]
תודההההההה!!!
ב"ה
תמיד ידעתי שלחץ מתון עשוי להיות יעיל
תודה רבה :-)
אש - "ואני אַיִן בשבילים מפותלים", אם אני לא טועה, משמעו - אני כלומדבר בשבילים מפותלים.
[ליצירה]
מה?
אוי, אני כזה מסכן.
צ'מעו, אני ממש קרבן להתעללויות של השיכור הזה!
הוא מקיא עלי, ומקיא ומקיא, שופך הכל.
מתי תתבגר ותלמד לשלוט על צרכיך?
באמת!
תנקה אחריך.
[ליצירה]
בהחלט טוב מאוד.
אבל אני רק תוהה, אם באמת המטרה היא 'להגיע אל המנוחה ואל הנחלה'.
אם באמת צריך להשתקע בכיוון אחד, אם אין ענין לחפש את הדרך ולשפר אותה כל הזמן, אולי אפילו לנדוד כל החיים, לפי האמת ולא לפי ההרגל.
[ליצירה]
בסדר,
אמרנו פחות או יותר את אותו הדבר.
מה שאמרתי זה שאדם צריך למצוא לו בתוך השדה שהוא הולך בו ומגדיר את עצמו בתוכו, את התלם שהוא חורץ לעצמו. רק למה שאני קראתי שדה את קראת תלם, אבל הרעיון הוא אותו רעיון ביסודו, לענ"ד.
אבל על כל פנים, אני שונא לומר "האדם צריך".
[ליצירה]
..
קודם כל, טוב לראות אצלך סוף סוף קצת אופטימיות בין השורות, בנוסף לכשרון המופיע תמיד..
חוצמזה, תודה לי? תודה לך, שהסכמת לפרסם!
האמת, אני לא יודע איך הייתי מתיחס לשיר הזה אם לא היו בו את שתי השורות האחרונות.
ידידיה מוסר נשיכות.
תגובות