המפנה הדרמתי בפרשת יוסף ואחיו
-----------------------------------------------------------------------------
למרבה הצער בפרשה זו של יוסף ואחיו אנחנונגררים אחר הנרטיב רק בצדדים התמימים שלו. האחים ובראשם יהודה מוחזקים בתודעתנו לכלאורך הסיפור כתמימים שאינם מתפקחים לעולם. כל התמיהות ו"הניסים" קורים להם והם כביכול לא מתעוררים.
ובכן החידוש הוא שיהודה שונה מהאחים ועוד בטרם ניגשהוא להוביל את הנרטיב לשיאו.
יהודה לא ניגש ל"איש שרירותי ורע". כמושלא ניגש אליו לא בעוז ובתעצומות של מאיים ואף לא בהפוך בחרדה. הוא ניגש אליו בדגשעל המילה "אליו" כאח כשכבר הביןכי הם עומדים בפני לא אחר מאשר יוסף .
ניצניה של ההתפקחות עוד קודם שניגש יהודה ליוסף.
כשהאחים הובאו ביתה יוסף ובניגוד לציפייתם לא הובאולהתגולל עליהם אלא ההפך לאכול צוהרים ודווקא עם המשנה למלך משהו זע בליבו של יהודה.
וכשמושיבים אותם לפי גילם המשהו הזה מתפתח לחשד בשל.
והנה נאמר :"ויתמהו האנשים איש אל רעהו"
לא נאמר איש אל אחיו אלא איש אל רעהו שיהודה שאלאת האנשים מסביב מה פשר ידיעתכם המופלגת עלינו וכמובן לא קיבל תשובה.
והנה בא שלב חלוקת המתנות ובנימין מקבל יותר מכולם "חמש ידות".
יהודה מזהה בבירור יחס יותר אישי ואוהד לבנימין.
ואז בא הבלתי יאומן יוסף בלהט מתיקותו של הרגע הנדירששב סוף סוף להתאחד עם אחיו כולם משתכרים וגם שיכורים מזהים דברים זה על זה.
ואז כולם פורשים לישון ובבוקר כשמתפקחים גם מהשכרותהעיניים הפנימיות גם הן נפקחות. על אותו הבוקראומרת התורה . היה בו אך אור . בבחינת : "והבוקר אור"
ובגלל אותו האור שמיד היה מוביל לחשיפת האמת, שולחוהאנשים מיד בבהילות.
והנה יהודה מתלבט עם עצמו
האם לומר לאחים : אחיי האיש הזה אחינו יוסף או שמאלתת לדברים להתנהל על ידי יוסף כפי שניהלם עד לאותו הרגע .
והנה משגניבת הגביע התפוצצה ודווקא על בנימיןכבר יהודה היה מוחלט ונחרץ .
האיש הזה יוסף מביא אותנו עתה לשיאה של הדרמה לעמוד במבחן האחרון ליידע אם שוב נכשל בהפקרת אחינו כפי שהפקרנו אותו עצמו.
מרגע זה יהודה לבד עם ידיעתו זו והאחים לבד הואיהודה מבין כי הם בסופה של הדרמה
והגילוי המפתיע חייב להיות שםבבית יוסף.
דבר המתבטא בתורה גם במשפט הבא :
""ויבא יהודה ואחיו ביתה יוסף".
הוא בתודעתו החדשה והבהירה הוא יהודה : "בא".
הם בתודעתם הקודמת והתלושה נגררו -כעוד יותר מבוהלים
והנה כשהם מגיעים לבית יוסף
הוא עמד זקוף והם אחיו בלבד נפלו ארצה בפנייוסף.
וכשגוער יוסף ומטיח באחים : "מה המעשה הזה אשר עשיתם".
יהודה מזדרז לענות והוא עונה בצורה די מוזרה ומעוררתתשומת לב מיוחדת
מענה משולש ומוזר החוזר שוב באותה התבנית גם בתחילתהפרשה במילים:
"ויגש אליו יהודה"
"ויאמר יהודה :
מה נאמר לאדוני
מה נדבר
ומה נצטדק
האלוהים מצא את עוון עבדיך ההנו עבדים לאדוני
אומר אם כן יהודה, אין מה לומר יותר. אין על מה בכלללדבר. נסגר המעגל שהאלוהים תחילה פתח הוא האלוהיםכבר מצא במובן "פקד" את עווננו בפשע מכירתך.
נואלנו ברצוננולסכל בכל מחיר את חלומתיך .
והנה האלוהים העניש אותנו ואנו נכונים סוף סוף להשליםעם הגשמת חלומותיך
וכולנו נהייה לך לעבדים.
ורק כשיוסף אומר חלילה לי מעשות זאת .
ניגש אליו יהודה קרוב קרוב כמו אח המבקש להתקרב לאחיו .
לומר באותה מתכונת משולשת את הדברים החיוביים המשלימיםלאותם דברים שלא נאמרו .
ואזיי פותח יהודה בנאום מרגש שהולך ומתעצם עד כדי מיסוס טוטלי של האיש .
ועד כדי התרסקות דמותו שלו כמשנה למלך.
הנה אם כן סיכומם של הדברים :
ניגש אליו כאח.
"ןיאמר בי אדוני" אמר לו למרות הכל זכורבבקשה שאתה נהייתה לאדוני "בי".
בשביל שאני הוצאתיך מהבור ומכרתיך שלא תמות בבור
"ידבר עבדך" : אכן חלומתיך התגשמו .[בניגודלפעם הקודמת שאמר "מה נדבר"]
ואף אני כבנה מובילה של לאה קורא לעצמי עבדך.
כי כמוך כפרעה כי אתה עד עתה נהגת ובדין כמי שנפרעמאתנו ועד תום .
אך עד כאן
שמכאן ואילך ראה והזהר לך שחיי אביך תלויים בדבר .
מ ש ה א ה ר ו ן
