קדיש - לזכרם: 2
על ידי משה אהרון
הקדיש הוא כעין זריקת דחף תודעתית כפולה לעליונים ולתחתונים
להזכיר לכולם ודווקא בעיצומה של הוויתנו המגוונת בפרקי היום יום שלנו
את נקודת הסוף .
את אותה התכלית הסופית
את אותה ההרמוניה המיוחלת
שחלילה לא תשכח ולא תמוש ולו לרגע ממול עינינו
של אותו קו הסיום של המסע
של אותה נקודת הסיום
של הגאולה השלמה ולאנושות כולה.
עת ה' [רבא] יהיה אחד ["יתגדל"] ושמו אחד ["יתקדש"].
ולכן לא בכדי כבר בסמוך למילים כאמור מוצאים אנו :
"ויקרב משיחיה".
לכן גם הקדיש נותר בלשון ארמית
לבטא את ההיכרח שהביטוי יוותר תמיד כקוסמופוליטי
הרלוונתי כאמור לגבי כלל האנושות.
ולכן גם הקדיש הוכנס לכל אותן פרקי הוויה משמעותיים בחיינו .
בפטירה. בתפילה ובלימוד תורה.
בשלוש אלה חשוב היה לעצב תמיד מול התודעה את נקודת הסוף
המבטיחה והמיוחלת
של גאולת כלל האדם ודווקא
במלכות שדיי