2-נדרים פרק 2 / בוקר יום ראשון

*משה לוי הוא ראש המשפחה ואביו של אביתר גיבור הספר
 
       לרגע אחד משה לא עיכל את מה שראו עיניו-ומיד הוא הסב את ראשו להביט שנית. ובטרם יצא אביתר מפתח ביתו עוד הספיק משה למלמל מספר קללותביידיש ולהעיף עוד מספר צלחות וכוסות
       עד לאותו יום ראשון שרבי של אוגוסט אלפייםוחמש משה לוי כמעט ולא נראה בביתו, כאמורהיה יוצא משה לוי את ביתו כבר בחמש לפנות בוקר לתפילת שחרית, משם היה ממשיך לישיבת "מיר", שם היה שוהה בכל שעות היום והלילה ועד שעה אחר חצות אז היהחוזר הביתה לישון.ובאותו יום ראשון בו החליט בנו הראשוןלעזוב את חיי הדת ולצאת בשאלה, הרהרמשה לוי בינו לבין עצמו בשעת לילה מאוחרת: "מהעלה על דעתו של בני?",סינן משה לעצמו, "זו בטח הייתה מן טעות אופטית". משה מצמץ ובהה בחתולה. החתולהבהתה חזרה.ביציאה מן הישיבה לכיוון ביתו בשעתחצות לבוקר יום שני בשבוע,התהלך משה סהרורי ובמחשבתו ראהבגדים מוזרים-בגדי החילוניים. אצבעותיותופפו בעצבנות על בטנו,ומבטו נפל על שני צעירים שהלכולתומם במדרכה ממול.הוא ראה איך הם מתלחשים בניהםבהתרגשות ואיך הם נוגעים אחד בשנייה בלהט רב. משהנזעם כשהבחין בלבושה הדל של הנערה ובידו המגששת של הבחור דרך כל פרצה בבגד הנערה. משה רצה לגשת אליהם, אולילצעוק,אולי לקלל ואולי רק לומר או להסבירבמילים פשוטות שלדעתו אין גישתם מכובדת. משהפתח את דלת ביתו בדיוק בחצות וחצי, כשמחשבותיונתונות בראשו כמקדחה.
   משה לא הצליח להירדם, ותוך שהוא עסוק בעצמו ובמחשבותיו שכח בכלל את אשתו וילדיו. כל כך טרוד היה בבנו הגדול, ואיךיקבלו בני המשפחה המורחבת ואנשי העדה את בחירתו ודרכו החדשה של אביתר. משה הרגיש איך צוחקים עליו בחברה החרדית ואף מנדים אותו. משה לא מצא מרגוע לנפשו ואפילו לא חשב לרגע לפנות לאשתו על מנתלברר איך היא מרגישה עם הנושא? אושאולי היא תומכת באביתר,ואולי הדבר הזה כבר מתבשל בביתתקופה והוא לא ידע על כך?.לא היה גבול להתמרמרותו של משה, מאדם כועס מטבעו הוא הפך לאדם יותר כועס. גם משפחתו וגם חבריו לבית הכנסת הרגישו את נחת מזגו הגועש וגועשומסרב בכל תוקף להירגע.הימים לא הטיבו עם משה האב ולא עםרבקה האם ולא עם אחיו ואחותו של אביתר, עתהוא נעלם לימים ואולי חודשים.
     רבקה לוי מעולם לא זכתה ליחס הוגן מבעלה וממשפחתו, מעולם לא זכתה בנקודות זוהר גם כאשר הייתה רעייה ואם למופת. כל שעליה לעשות עשתה באהבה ובמסירות, תמיד כיבדה את המטאטא והסחבה, מבחינתה מטלות הבית היו לחשי קסם ואגדה. מעולם לא לבשה גלימת היעלמות תמיד נכחה היכן שהיו זקוקים להילדיה ובעלה.היא הכירה רק את חייה הצנועים שלאזיהתה בהם אומללות.חמשת אחיו של משה בעלה היו רודיםומשפיטים אותה,היו משדלים אותה לעשות דיאטה, "את שמנה ודוחה", אמרולה."את מפונקת ומגודלת". רבקה הייתה שומעת ומפנימה.
   רבקה התחתנה בגילשמונה עשרה בלבד למשה לוי שהיה גדול ממנה בשנה אחת בלבד. רבקה לבית פרנקל נולדה בפולין ועלתה לארץ עם הוריה ושתיאחיותיה בעודה בת תשע.משפחת פרנקל קבעו את מגוריהםבשכונת גאולה בירושלים הסמוכה לשכונת מאה שערים שם התגוררו משפחת לוי משפחתה שלבעלה משה לוי.
  ביתם של משפחת פרנקלהיה בן שני חדרים קטנים מאד, מטבחוןושירותים משותפים לשכנים נוספים. לרבקההוקצתה פינה קטנה עם מזרון בחדרון עם שתי אחיותיה הקטנות, מרים וחנה. הוריהשל רבקה יהושע ודבורה,לא הצליחו למצוא עבודה קבועהבירושלים,וחיו על פי תרומות שהונהגו בקרבהעדה החרדית.
  משפחת לוי הייתהידועה ומקובלת בחברה החרדית כולה, משההאב היה רב בית הכנסת,"אור התורה", אשר היה ממוקם בלב שכונת מאה שערים, משה גם לקח על עצמו את האחריות לטיפוח ושיפוץ בית הכנסת בשעותהצורך,ואף על פי שמינה לעצמו עוזרים מתוךהמתפללים, הוא לא היה מרוצה מאופן תפקודם ולא פעם גער בהם על חוסר זה אואחר,ולכן החליט לקחת את המלאכה לידיובלבד.
ומאותו בוקר של יום ראשון, לא חזרוחייהם של משפחת לוי למסלולם וכל יום שעובר גורם למשה ולרבקה להתרחק אחד מהשנייהולשקוע כל אחד במחשבותיו.
  
©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי