נדרים פרק 1-הבריחה

פרקי הספר רבים ומאד קצרים

*משה לוי הוא ראש המשפחה ואביו של אביתר גיבור הספר

    לא תמיד נכח משה בביתובזמן ארוחת הצהריים. אדון לוי היה מתעורר בשעות הבוקר המוקדמות למשמע קריאתהתרנגול ויוצא לתפילת הבוקר בבית הכנסת בקצה המוצלל של רחוב הפחים הגדול."זאת הפעם החמישית כבר!" הוא שאג ממושבו בבית הכנסת. "אם לא יתקנוכאן את הספסלים, אני אאלץ לסגור את בית הכנסת לאלתר". משה כעס, שוב פעם כעס,תמיד כעס. "כבר חודשים," הוא אמר. "אתם באי בית הכנסת הקבועים, לורק היה אכפת לכם הייתם טורחים לטפחו ולגרום לו להראות מכובד יותר". "אנינראה לכם טיפש?" סינן משה לוי. "אני יודע בדיוק מה יקרה אם אשחרר אתעצמי מהנטל הזה".

   בפחד מפניו ומתגובותיוומיראת כבוד, היו המתפללים מורידים את ראשם כאשר משה היה פונה אליהם. משה לוי היהאחיו של דוד לוי שמש בית הכנסת, אבל עברו שנים רבות מאז דברו בניהם. למעשה, דודהאח נהג להעמיד פנים כאילו בכלל אין לו אח, כי האח משה ואשתו רבקה היו האנשים הכילא נחמדים בעולם. הם שהיו גרים בשכנות טובה עם דוד ומשפחתו במשך שנים, הפכו אתהקערה על רקע של ריב מכוער בנושא ירושה. משה הגדול מבין חמשת האחים למשפחת לוי,היה משוכנע שהנתח הגדול של הירושה שהשאיר אביו מגיע לו, בעוד שעל אחיו האחריםובמיוחד על דוד לא חשב כלל. וכשנולד בנו הבכור של משה אביתר, דוד ורעייתו לאהוזמנו לברית, מה שהעמיק את הקרע המשפחתי.

משה לוי הטיל מורא על כולם, על משפחתו וגם על חבריו.

    כשמשה לוי התעורר באותובוקר של יום ראשון, לא היה רמז כי הנורא מכל עבורו עומד להתרחש. שדבר שלא העלהבכלל בדעתו עומד להתרחש בביתו ובמשפחתו. כראש משפחה חרדית מאד בשכונת מאה שערים,מבחינתו אותו יום ראשון היה היום הכי רע שיכול להיות.

   כשנולד בנם הראשון שלמשה ורבקה, השמחה הייתה כל כך גדולה ובמיוחד בשעת ברית המילה. זה היה שבע עשרהשנים לפני ומאז נולדו להם עוד חמישה בנים ובת אחת. ובטח שאז לא שיער משה ולא חזהאת שעתיד להיות ושבנו הגדול (אינו הבכור היה היריון לפני) בהגיעו לגיל שבע עשרה יטילאות קלון עליו ועל עקרונותיו.

    בשעה שמונה וחצי בבוקר יום ראשון נטל אביתראת התיק שלו, הדביק נשיקה חפוזה על לחייה של האם רבקה וניסה לנשק גם את האב משה.אבל לא הצליח, מפני שמשה היה עסוק בלצרוח ולהעיף את ארוחת הבוקר שלו לכל הכיוונים."ממזר," הוא זרק לכיוונו של אביתר.

   רק בקרן הרחוב הבין אביתרשאיבד את משפחתו. התספורת הקצוצה שעל ראשו המגלה שיער שחור וצפוף ומבליטה את פניוהמדהימות, החליפה את הפאות הארוכות, ומכנסי הג'ינס וחולצת הטריקו החליפו את הבגדיםהמסורתיים הקבועים.

   קצת בהלם מצעדיו האחרונים, אביתרהישיר מבטו קדימה והבין שעתה חייו עומדים להשתנות מהקצה לקצה וגם אם דמיין בעבראיך יראו חייו בעתיד, עתה משביצע את התהליך הדברים נראים לו יותר ממשיים.

 שלם עםעצמו ולא מהסס עלה אביתר על רכבו של חברו שניר אשר הסיע אותו אל הכרך, ואל החייםהצבעוניים של תל אביב.

© כלהזכויות שמורות לאלי משעלי