הוֹלֵךְ עַד קְצֵה הַמַּסְלוּל,

כִמְעַט הַכֹּל עוֹבֵר עִם עַצְמוֹ.

נִזְהָר מְאֹד בְּבַקָּשׁוֹתָיו-

לִפְעָמִים בְּמַבַּט קָרוֹב אֶל לִבּוֹ,

הוּא מֵבִין אַךְ לֹא שָׁלֵם.

זוֹכֵר מִפְגָּשִׁים מְפוֹרְרִים

רַק רָצָה לָגַעַת לְנַסּוֹת לְאֶהוֹב.

כְּשֶׁהִבִּיט הֵיטֵב אֶל הַשָּׁמַיִם

הֵבִין כִּי יֵשׁ גַּם חוֹף,

וְיֵש גַּם סוֹף.

תֵּכֶף יִתְעוֹרֵר לִרְאוֹת עוֹלָם,

לְהִסְתּוֹבֵב וְלִגְמֹעַ שֶׁמֶשׁ יָם.

מִפַּעַם לְפַעַם מִתְגַּעְגֵּעַ לְעַצְמוֹ,

אֶל עֲנָנִים גְּבוֹהִים אֲשֶׁר צִיֵּר,

אוֹתָם יָרַשׁ עֲבוּרוֹ.

ֹשָׁנִים מַחְזִיק מָעֳמָד,

לֹא נוֹפֵל, אַךְ לִפְרָקִים נֶעֱלַם.

לִפְעָמִים נִסְחַף עִם הַגֶּשֶׁם,

לֹא צוֹלֵל אֶל מַעֲמַקֵּי יָם.

מַרְשֶׁה לְעַצְמוֹ לַחֲלוֹם

מְעַט לִנְשֹׁם.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי