מְחַפֵּשׂ צֶבַע אַחֵר, לֹא חִוֵּר.

גַּם לֹא עָיֵף אוֹ נִרְעָשׁ.

אוּלַי נִרְגָּשׁ מִזְּרוֹעוֹת אַהֲבָה

הַנִּרְקֶמֶת בִּדְמָמָה זַכָּה.

חִבּוּק עוֹצֵר רְעָדָה,

זְרוֹעוֹת עוֹטְפוֹת אֶל הַבָּאוֹת.

וּרְגָעִים נוֹקְשֵׁי שִׁינַּיִם,

מְרַגְּשִׁים וּמְטַּלְטְלִים עַד דְּמָעוֹת.

צֶבַע כָּזֶה יַצִּיב, לֹא כֵּהֶה.

אֵינוֹ מִתְפַּזֵּר לָרוּחוֹת.

נָכוֹן לְאוֹתָן שְׁנִיּוֹת, אַף דַּקּוֹת

אֵינוֹ מִתְמוֹטֵט וּמְאֲפֶּס כֹּחוֹת.

אָז יָאִיר לִי בְּרֹאשִׁי,

וּרְאִי עַצְמִי וּבְכֹל צִבְעֵי נַפְשִׁי.

וָאֶקַח מֵהֶם צֶבַע חָדָשׁ וְזוֹהֵר,

אֶקָּח לִי צֶבַע אַחֵר.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי