הסיפור מאחורי הקלעים [בתשובה לרונן] אור אחר
משהאהרון
עצוב כשעוזבים את ארץ ישראל
שתמיד יוצאים ממנה מ"באר של שובע" רוחני
אל : "חרנה"
חרון אך ה' שבניכר שבגלות
ולא רק זאת .
כשעוזבים אותהאת ארץ ישראל
ה"מקום"[תרתי משמע] נעלב ונפגע
ואפילו אבניוהפזורים מתעוררים
להתלונן ולמחות
שנאמר : "ויפגעבמקום וילן שם"
שיעקב חשבנשמתו את פגיעתם
ותלונתם שלאותן האבנים
וביקש לפייסןבלינת הלילה
שהרי אבני ארץישראל מייחלים ל"פרקן" - בבניה.
שיבנו מהן בתיםליישב את הארץ
וכשהצדיק עוזבהם כאמור נעלבים ונפגעים.
והוא יעקבכאמור מבקש לפייסם לן שם
ובחמלה אספןלהניחן מראשותיו .
כאומר : קונםעלי בניכר אם אניח ראשי על כר
ולא אזכר בכןאבני ארץ קדושה.
ולבסוף לאמתקררת דעתו
עד שמאחדןכמעשה בנין
לאבן אחת.
ולפי שעה אך כ"מצבה"
לצקת על ראשה "שמן"
כסימןלהתחייבות שבהמשך
והנה משסוף סוףכבר נחטף בתנומה.
כל צבא השמייםמתגייס גם הוא
להמחיש לולצדיק
את מה שבדיוקהוא עוזב.
הוא עוזב אתהמקום היחידי בעולם
שבו ארץ ושמייםמתחברים בסולם
ולא עוד אלאשבסולם זה
"המלאכים" שלהארץ
יכולים לטפס בועד השמיים[מלאכים "עולים" נאמר תחילה]
והמלאכים שלהשמיים יורדים תדיר לארץ.
ואם בכך לא די
רק במקום הזהמתקיים גילוי של שכינה
מיוחד שכזה, בבחינת: ה' ניצב עליו
לבשר לו אתעיקר הבשורה :
כי בניו בניישראל
לא יוכלו לנוחבשום מקום בעולם
לבד מארץ ישראל.
שום ארץ לאתאפשר להם להיות :"בועליה"
שרק כאן יעודםל"בעול" את הארץ הזו דווקא
שנאמר : "הארץאשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך"
להשתדך אליהכבנים "בועלים"
הנאחזים בה לעד
והזוכר ליתןחמישה לצדקה תבואהו ברכה
