מַחְשָׁבוֹת שְׁבוּרוֹת,

מִתַּחַת לְכִּתְמֵי הַזְּמַן.

רְגָשׁוֹת נֶעֱלָמִים,

וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה כָּאן.

בִּפְגִיעָה דֵּי עַצְמִית,

וּבְהִתְמַקְּדּוּת בְּרַף כְּאֵב,

הָאֱמֶת הֵן הַדְּמָעוֹת,

וְהַשֶּׁקֶר חִיּוּכִים.

וְהָאָדָם,

אִם יֵשֵׁב עַל כֵּס הַשְּׁקָרִים

וּלְרֹאשוֹ כֶּתֶר קוֹצִים,

לֹא יְנַסֶּה לְמַתֵּן כְּעָסִים

לֹא יוּכַל לְתַקֵּן זְמַנִּים.

אַךְ אִם לִהְיוֹת אַחֵר יֶחְפָּץ,

יִתְמַקֵּד בְּמַעֲשִׂים.

וּמַה יוֹתֵר נִפְלָא

מֵחָבֵר אֶחָד מָתוֹק,

אִימְפֶּרְיָה שֶׁל כְּאֵב

הַמִתְחַלֶּפֶת בְּבַת צְחוֹק.

בְּמִי יִתֵּן אֱמוּנָה-

בְּחֲבֵרוֹ אוֹ בְּעַצְמוֹ?

וְאִם לֶאֱלֹקָיו תְּפִלָּתוֹ

יִכָּנַע מִלַּהַט חֻלְשָׁתוֹ.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי