יָם עֲנָק רָקוּעַ נְחֹשֶׁת.
לְחָשִׁים תְּמִימִים עַל הַנָּמֵל.
כָּל הַהֵלֶךְ הָעוֹבֵר בַּסַךְ,
נִפְעַם מִבַּהַט גַּל.
וְיֵשׁ גַּם אַהֲבָה יָפָה,
וּבְעֵינֶיהָ שָׁזוּר קַו דְּמָמָה,
וּבְעֵינָיו נִיצָט הַיַּהֲלוֹם
וְאֹפֶק נְדָבָה.
אֶצְבָּעוֹת יָדָיו כִּנְמָלִים,
מַחְלִיקוֹת עַל כְּתֵפֶיהָ הָרַכּוֹת.
וְרִיקוּעַ הַנְּחֹשֶׁת הַנִּפְרָשׂ,
בּוֹעֵט אֲלֵיהֶם אֶת גַּלָּיו.
וְזֶה זְמַן בֵּין עַרְבַּיִם,
כִּי הַשֶּׁמֶשׁ נֶעֶלְמָה פִּתְאוֹם.
וְאִם יָבְלִיחוּ כּוֹכָב אוֹ שְׁנַיִּם
לִצְנֹחַ אֶל יָם מִשְּׁאֲלוֹת.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
