אָבִיב נִפְלָא קָבַע מִשְׁכָּנוֹ,

בֵּין עִשְׂבֵי נִיסָן הַחֳדָשִׁים.

לְלַמְּדֵנוּ דֶּרֶךְ, לְהַנְחוֹת נָתִיב-

בֵּין תְּלָאוֹת עַם בַּמִּדְבָּר.

גַּם הַחֹרֶף הַחוֹלֵף,

חָרַשׁ הֵיטֵב קְמַטָיו

לְהַבִּיעַ אֶת צַעֲרוֹ-

עַל אֲרֶשֶׁת בָּנָיו,

וְשִׂמְחָה עַל הֶשֵּׂגָיו.

גַּם הַיּוֹם לוֹחֵשׁ שְׁבִילִים,

וְאֵינוֹ שׁוֹנֶה שִׁבְעָה יָמִים.

עַם כָּזֶה וּתְלָאוֹתָיו,

יָנִיחַ הֵיטֵב רַגְלָיו,

עַל יַבָּשָׁה מְלוּחָה

נוֹשֵׂא עַל לִבּוֹ מִקְדָשָׁיו.

עַם כָּזֶה, סְגוּלָה

בָּנָה בֵּיתוֹ, אַרְצוֹ

לְלֹא חֹמֶר וּלְבֵנִים,

מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת

קָבַע בִּירָה אַחַת,

בָּהּ יִמְשׁוֹל לָעַד

בְּעֹז דִּלֵּג

בְּרֹךְ חָסָה

וְהֶאֱדִיר.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי