רָצָה לְרֶגַע אֶחָד לְהִתְנַתֵק

לִזְרוֹת עַל שְׂפָתָיו חִיוּךְ

תִקְרַת הַצַעַר בְּבוּעַת הַזְמַן

רַק מַצִיתָה בּוֹ נִיצוֹץ קָטָן

הוּא בִּקֵשׁ בְּצַעַד אֶחָד וְאִישִׁי

לְהִתְנַתֵק מִכֶּבְלֵי הַנֶצַח, וּלְנַצֵּחַ

נָכוֹן לֹא יַחַזְרוּ אֵלָיו נְעוּרָיו

אַךְ בַּשָׁמַיִם יְנַצְנֵץ לוֹ כּוֹכָב

לִזְרֹחַ בְּעוֹד לַיְלָה חָשׁוּךְ

לְהַזְנִיחַ יֵאוּשׁ בַּזְמַן שָׁאוּל

הוּא בִּקֵשׁ הֶאָרָה לְשָׁעָה אַחֲרוֹנָה

לְהָרִיחַ אֶת הָאוֹר לִפְנֵי הַשְׁקִיעָה

הַמַחֲלָה קוֹנְנָה בּוֹ יָמִים

הוּא אֶחָד הַיָפֶה בַּבַּחוּרִים

לְלֹא שֵׂעָר עַל רֹאשׁוֹ

וּלְלֹא מִשְׁקָל עֹדֶף עַל גוּפוֹ

וְשָׁם בָּעִיר עַל תַלְפִּיוֹת-

הוּא קוּטְלַג כִּשְׁאָר הַקֹר

נוֹתַר מִחוּץ לְקַו הַיֹפִי וְהָאֵיכוּת

אַךְ לְלִבּוֹ ונִשְׁמָתוֹ עוֹד זְכוּת

****

שיר זה מוקדש לקובי צמח, אשר עובר טיפולים כימותרפיים בהדסה,

וביקש לרגע אחד לנשום את האוויר הצח ולבלות עם חבריו,

אך זכה ליחס משפיל עקב מראהו כתוצאה מהמחלה,

ונותר ללא סיבה מחוץ לאתר שם ביקש לבלות.

© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי