כשהעם בציון והעם בגולה
מתלכדים לשלם שהוא מסה
מסתננת ברכה, ואח"כ קללה,
ואחר הבנה: לא מ"באסה"
תתרומם יהודה משפלת הזמנים,
מאובדן המפרש והרוח.
רק מתוך אמונה - אמונת איתנים
שהעת לעשות - לא לנוח.
מה חשבתם: שזהו? אפשר לעצור?
שכשאר העמים נתקיימה?
שחרשנו, לחמנו, עמדנו בתור,
ועכשיו מנועים נדוממה?
לא הגיעה העת! לא - אנחנו לא שווייץ,
לא יפן, לא ברזיל, ולא מלטה.
ההיסטוריה שלנו לובשת לה טייטס
של ספורטאי (או יותר של בן ספרטה?)
בקיצור, יהודים: אל תתנו לזמנים
לשכנע אתכם שכבר "חלאס".
מדינה בסיאוב? מצויין! "לַפַּנִים"!
תשנו - לא לברוח בכעס.
...כשהאל הסתודד עם האב אברהם
והבטיח לו "ארץ" ו"זרע" ו"עם"
הוא אף פעם לא אמר "יהיה טוב! יהיה קל!".
רק גלות, שיעבוד, נחלה ושלל.
