טיפּוֹת של גֶשֶם מְלַטְפוֹת את החַלוֹן,
בַּרֶקַע קַיִן, מטייל עם אוֹת קַלוֹן,
אם נְחַפֵש – גם עֲמַלֵק אֵי-שָם, עוֹד מִסְתוֹבֵב לוֹ,
אבל אני בּוֹחֵר עתה להתעלם.
אל מול עיניי צַפִים להם עכשיו יְמֵי החֶלֶד
שְבִּזְמַנוֹ נַשְפוּ חַיִים בְּתוֹך השֶלֶד
וְשְאוֹתוֹ הִצְעִידוּ, זְקוּף עמוּד שִדְרָה, על פני האָרֶץ
וְכך הַפְכוּהוּ לְאֶחַד עִם הַשַלֶם.
היו לו תְּהִיוֹת וְמחשבוֹת של כּוֹרַח
אשר סַחְבוּהוּ אֶל בְּתוֹך מצב של טוֹרַח.
הוא לא חשב על נְשַמַה, הוא אף ידע שהיא אינה קיימת –
אך היא המשיכה כל העת להתקיים.
חָיַיו זַרְמוּ כְּנַחַל מִתְעַקֵל, אך בְּמַסלוּל קַבוּעַ
אשר עוֹצֵר לִמְנוּחַה לְיוֹם וַחֵצִי בַּשַבוּעַ,
עִתִים היה זורק דֵעַה, נִשְמַע יוֹתֵר כמו צִיטוּט מַדְפֶסֶת...
"אם לא מִשֶׂכֶל, לְפַחוֹת מִזִיכָּרוֹן קְצַת נִתְפַּעֵם".
