מָה לַךְ כִי תְּעַצְּבִי, אַת הִיא מִילָתִי.

פְּשׁוּטָה בְּתוֹךְ הַשִּׁיר, אֲשֶׁר יָדוּעַ וּמַתִּיר.

כְּבָר הִסְתַּבַּכְתּ בָּעֲנָנִים,

רָצִית לָגַעַת בַּשְּׁחָקִים.

אַךְ מִיָּד הֵבַנְתְּ כִי זוֹ טָעוּת,

לִתְעוֹת בַּדֶּרֶךְ הַיְהִירוּת.

מִלָּה אַחַת פְּשׁוּטָה,

כִּי אֵינָהּ מַמְלַכַה-

בַּיָּם קְלִישָׁאוֹת ,

אוֹ בְּרָמַת מְשׁוֹרֲרִים.

בַּתָּם מִלָּה שֶׁלִּי-

בְּחִירָה מִתּוֹךְ לִבִּי,

מוֹצֵאת מְקוֹמָהּ בְּתוֹךְ הִשִּׁיר,

הַמֻּרְכָּב מִן הַשִׂמְחָה ומִן הַכְּאֵב.

נְמוּכָה אוֹ גְּבוֹהָה,

וְהַלֹּא הִיא רַק מִילָה.

בְּדָם וִיגַע נִכְתְּבָה,

יוֹדַעַת וּמְבִינָה ,

מְצִיאוּתִית.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי