אָדָם נוֹצֵר חֲבֵרָיו-

לְפֶתַע חוֹזְרִים אֵלָיו יַלְדוּתוֹ וּנְעוּרָיו.

זִכְרוֹנוֹתָיו קוֹרְאִים לוֹ לָבוֹא, לֶאֱסֹף גַּעְגּוּעָיו,

שְׁקוּפִים בֵּין מַצָּעֵי שְׁלֵמוּת לֵילוֹתָיו.

עֹגֶן שַׁפוּי יְחַפֵּשׂ בְּכֹל שְׁנוֹתָיו,.

אֶת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַעֲטֹף בִּדְמוּת יְדִידַיו.

שָׁנִים אֲשֶׁר חָלְפוּ דּוּמַם לְאֹרֶךְ שְׂדֵרוֹתַיו,

חִפּוּשׁ אַחַר כָּתֵף שֶׁתִּיגַע תִּתְמֹךְ, תֹאהַב.

חֲבֵרִים הָיוּ לוֹ עַד אֵין סוֹף,

כְּמוֹ גַּרְגְּרֵי הַחוֹל עַל הַחוֹף.

אַךְ לֹא הָיָה אֲפִלּוּ אֶחָד אֲשֶׁר יַמְתִין לוֹ,

בְּשָׁעָה שֶׁהוּא מֵאַחֵר לְצַיֵּר אֶת הַנּוֹף.

הָאָדָם זוֹכֵר חֲבֵרִים, אוֹתָם אֲשֶׁר שָׁכְחוּ,

אוֹתָם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר דָּעֲכוּ,

הוּא גַּם זוֹכֵר יָד שֶׁלֹּא נִשְׁלְחָה לִקְרָאתוֹ,

וְאֹזֶן שֶׁלֹּא הִקְשִׁיבָה לְצָרָתוֹ.

שְׁנוֹתָיו אֲשֶׁר הוֹתִירוּ בָּאֹפֶק צִיר דָּהוּי,

עוֹנוֹת רָצוֹת וּמִתְחַלְּפוֹת כִּתְּנוּדָה,

סְתָו אֲשֶׁר נוֹשֵׁק לַקַּיִץ הַחוֹלֵף,

וְחָסַך אָדָם בַּחֹרֶף הַנוֹשֵׁף.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי