חַיִּים זוֹרְמִים כְּמוֹ נָהָר,

עַל כַּנְפֵי הַזְּמַן נוֹסְקִים וְנוֹחֲתִים.

מִי יוֹדֵעַ בִּכְלָל הֵיכָן הֵם שׁוֹכְנִים,

הֵיכָן הֵם נָחִים עַל מֵי נְחַלִים.

חַיִּים חוֹצִים אֶל קַו הַגְּמַר,

צוֹלְחִים אֶת נָהָר הַהִזְדַּמְּנוּיוֹת.

וּבִגְּדוֹת הַשֶּׁבֶר, לְיַד אַרְגְּזֵי הַחוֹל,

הֵם חוֹפְרִים גּוּמוֹת.

עַד שֶׁהֵם נֶעֱלָמִים לָנֶצַח,

בְּתוֹךְ שָׁמַיִם סְתוּרִים.

שָׁם קֶשֶׁת נִצְחִית מִתְקָמֶרֶת,

פּוֹרֶשֶׂת צְבָעֶיהָ לַאֲלָפִים.

חַיִּים, בּוֹרְרִים עוֹנוֹת,

עַד אֵין סוֹף רְגָשׁוֹת חוֹרְפִּיִים.

וַאֲהָבוֹת קַיִץ בְּרוּכוֹת פָּנִים,

מִתְגַדְלִים וּמִתְקַדְשִׁים.

מַבִּיטִים אֶל אֹפֶק חוֹצֶה קַוִּים,

נִכְּחַדִים וּמֵחָדָשׁ נוֹלָדִים.

מַמְצִיאִים מְצִיאוֹת מִשִּׁבְעַת רְקִיעִים,

נֶאֱחָזִים בְּשׁוּלֵי אַדֶּרֶת שֹׁרָשִׁים.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי