בוא רד לכאן איש פשוט,
והמשך ללכת הלאה איתי.
בוא ונגביה כמו הציפורים,
ואחר כך אל האדמה נשוב.
ביחד ניצוק את השמש.
נשלח ממנה קרניים אדומות.
נצחק לחרב-נבין שלום.
ניצור דרך לאות, וברית לבאות.
נמשיך ללכת ללא גורל ופשר.
נלך כך סתם בדרך ונחפש נתיב.
נתפעל מן החורף ומן השמש באביב.
אך לא נחקור את טיב הדברים שמסביב.
בוא שב איתי איש פשוט,
נפרוש לנו ערב אודם דמדומים.
נתפלל משיב הרוח ומוריד הטל.
ננפה זרעי שיפון, חיטה וכוסמין.
נלגום פשטות, נרווה ימים.
אני החורף, ואתה הרוח המשיב.
נחייה ונתפרנס מזכות המצוות.
ועל מחייתנו וכלכלתנו נעמול קשות.
© כל הזכויות שמורות לאלי משעלי
