מה הוא המשורר ומה היחס בינו לבין שירו? עד כמה הם מזינים זה את זה?  עד כמה משפיעה אישיות היוצר על יצירתו? מה מקומה של ההשראה בחיי הרוח של היוצר ועד כמה היא תורמת ליצירתו, לבנייתה ולעיצובה? מה מקומה של הטכניקה בבנייתו ובעיצובו של שיר? עד כמה יכולה היא לתפוס את מקום האינטלקט והרוח של המשורר?

מה הוא התהליך הטבעי לכתיבת שיר? האם אפשר לדבר על תהליכים שונים? היבטים שונים? אולי  תהליך ספונטני ותהליך רציונלי? בשאלות בשאלות אלו ואחרות אנסה לגעת במאמר זה.

1.      המוסיקה

הקצב קיים בנו ומלווה אותנו מראשית חיינו ולכל אורכם. אם ניתן לבנו לכך, נבחין שאנו גדלים בקצב מסוים, מעשינו ופעולותינו מתבצעים בקצב מסוים, תנועתנו במרחב אף היא מתבצעת בקצב. אנחנו מכירים קצב "בלתי תלוי" שהוא בבחינת "מוסיקת חיינו", הגדילה וההתפתחות ה(גופנית שכלית) של האדם, וקצב "תלוי" המשתנה מאדם לאדם בכפוף למבנה האישי ולנסיבות, אחד כותב לאט ואחד כותב מהר.  בהחלט יתכן שהמהיר יאט והאיטי יגביר את הקצב בהתאם לאילוצי זמן ונסיבות.

המוזיקה היא אם השירה. השירה חובקת אלמנטים מוסיקליים ברורים כמו מקצב, משקל, בתים, חזרות, עליות בעוצמה (קרשנדו) ירידות אל השקט, דו שיח (כמו דואט לפסנתר ולכינור). חריזה המקבילה להופעת נושא ראשון, שני ושוב ראשון במוסיקה.

קיצורו של דבר, יש תקבולת ברורה בין מוזיקה לשירה. יתר על כן, השירה שייכת יותר לעולם  המוזיקה מאשר לעולם השפה והמלל, שהרי בלי המוזיקה וסממניה אין לך שיר. מוזיקה ווקלית ללא מילים עדיין נשארת מוזיקה, והשיר – עדיין שיר.

1.1.  המוזיקה והמשורר:

הקצב "הבלתי תלוי" קשור לגדילתנו, לכושר הספיגה מהסביבה ולכושר התפתחות האינטלקט. שלושת אלה קובעים באופן ישיר את נושאי השירה ואת יכולת ההבעה של המשורר. ככל שנשאב יותר רשמים מהסביבה, ככל שניטיב לעבדם במוחנו  וככל שההתפתחות הרגשית שלנו תהיה בשלה יותר, כך ימצא השיר לעצמו ביטוי טוב ביצירתנו.

הקצב "התלוי" המשתנה מאדם לאדם, הוא אחד מהמרכיבים העיקריים של תהליך הכתיבה והוא משפיע גם על פסקי הזמן בין פרץ כתיבה אחד לאחר. למותר לציין שהקצב הבלתי תלוי הוא אינדיבידואלי לכל אדם והוא בבחינת אלמנט קבוע.

2.      תהליך יצירת השיר

כבר נרמז בהקדמה שיש תהליכים שונים הנובעים ממניעים אינדיבידואליים של הפרט לכתיבת שיר. אפשר להבחין בין מניעים אמוציונליים לכתיבה, כדוגמת רצון הפרט לבטא את שבלבו בשירה, צרכים ודחפים פנימיים של הפרט המשפיעים הן בכתיבה למגירה והן לכלל, לבין מניעים סוציו-אמוציונליים - כדוגמת כתיבת מכתב בצורת שיר לאהובה -  תחליף לסרנדה  המסורתית, או קריאת שיר בפורום מסוים לכבוד בעל השמחה. בהתאם למניעים מתרחש תהליך הכתיבה עצמו.

תהליך הכתיבה ניזון משני גורמים מרכזיים:

האחד הוא חומר הגלם שליקטנו במודע או שלא במודע מסביבת חיינו – הסתכלות בטבע, התרשמויות שונות, פגישות, אירועים וכדומה. כל הסתכלות או לקט (ירקות?) חוויתי כזה נושאים מטען רגשי.

השני הוא  הרגש – הרגשות והתחושות שעברו עלינו  באותו מעמד. זיכרון חוויתי דומה מעורר מיד את הרגש המתאים לאותו מצב או אירוע. כך מתעוררות החיבה או הסלידה או האהבה וכולי. כלומר החווית מצטברות ביחד עם הרגשות שהתעוררו בזמן התרחשותן.

שני גורמים מרכזיים אלה – החוויה והרגש – הם יסוד תהליך הכתיבה ובלעדיהם היא לא תיתכן. מכאן שתהליך הכתיבה הוא אישי מאוד. לצורך העניין ניתן לחלקו לשני נתיבי תקשורת מרכזיים – "התהליך הספונטני" ו"התהליך הרציונלי".

1.2.  התהליך הספונטני

"התהליך הספונטני" הוא מה שניתן לכנות "שירים היוצאים מן הבטן."

אפשר לחלקו, באופן תיאורטי לחלוטין, למספר שלבים:

שלב איסוף ועיבוד: שלב צבירת החוויות והרגשות, העיבוד התת הכרתי.

שלב ההעברה מתת מודע למודע: הדחף הפנימי המתחיל לפעול כזרז לכתיבה. המנגינה או הקצב המתחיל להתנגן במודע.

שלב הכתיבה הספונטנית: המשורר מתחיל לכתוב משפט המולבש על הקצב הראשוני שהתנגן בו. למשל: "הלילה כבו כל הכוכבים". משפט שבא עם קצב משלו, והמשורר לא תמיד יודע מניין בא לו המשפט הזה. לפעמים מופיעים באורח דומה עוד משפט או שניים.

מכאן ואילך חלה עצירה מסוימת, והמשורר משלים את החסר על פי כח הדמיון והמחשבה. בשלב הבא, מתחולל תהליך של חשיבה רציונלית ברורה לגבי תיקונים, שיבוצים, דימויים וכל הקשור בליטוש השיר לכדי צורתו הסופית.

2.2. התהליך הרציונלי

השלב הראשוני זהה לזה שבתהליך הספונטני, דהיינו שלב איסוף ועיבוד: שלב צבירת החוויות והרגשות והעיבוד התת הכרתי.

השלב השני, לעומת זאת, הוא חשיבתי טהור: שלב זה המסתמך כולו על המודע ,ממוקד מאוד  ותוחם עצמו אל מסגרת ברורה ומדויקת.

המשורר חושב על מה הוא רוצה לכתוב, דהיינו בוחר נושא. בהמשך הוא מחפש את שורת הפתיחה ומחכה שתבוא לו ממאגר הנתונים שצבר. מבלי שהוא מרגיש, הריתמוס בונה לו את השורה הראשונה. בהתאם להמשך הוא משנה מקצב או לא משנה. ואט אט נבנה השיר.

בהמשך נדון בשאלות נוספות חשובות כמו למשל:

מה הוא המשורר, מה מייחד אותו  ומה היחס בינו לבין שירו? עד כמה קיים היזון חוזר בין שניהם, אם בכלל אפשר לומר ששיר יכול להזין את יוצרו!

מה מקומה של האישיות בכל זה? מה מקומה של ההשראה בחיי הרוח של היוצר ועד כמה היא תורמת ליצירתו, לבנייתה  ולעיצובה? הטכניקה בבניה ועיצובו של שיר - עד כמה יכולה היא לתפוס את מקום האינטלקט והרוח של המשורר, אם בכלל?

XXX

הכותב איש ירושלים, בוגר האוניברסיטה העברית במגמה למדעי הרוח, ספרות עברית ומקרא.